--- סוף עמוד 11 ---
לכן מבחינה לשונית, הסכם הפשרה הוא בגדר "חוזה להעברת מקרקעין", גם כאשר מדובר בחוזה שקיבל תוקף של פסק דין. תוקף כזה אינו מפקיע את מעמדו כחוזה. גם הטענה שבית משפט השלום עתיד לבחון את ההסכם בטרם אישורו אינה מעלה או מורידה. גם אם יש לבית המשפט סמכות לאשר את הסכמת הצדדים, ואף אם ההסכם נבחן בטרם אישורו, עדיין מדובר בפסק דין הנותן תוקף להסכמת הצדדים, ולא בצו שיפוטי המבוסס על הכרעת בית המשפט ללא הסכמה. הסכם הפשרה נותר בגדר חוזה השואב את חיותו מהסכמת הצדדים, וזאת גם אם דרכי אכיפתו או שינויו הם כאלה של פסק דין.
7. עד כאן עסקנו בלשון החוק. צוין כי "חוזה להעברת מקרקעין" כולל, לפי פשוטו של מקרא, גם הסכם פשרה במסגרת של הליך פירוק שיתוף. העירייה והיזם טוענים שתוצאה זו קשה. שתי הטענות המרכזיות, בהקשר זה, שלובות זו בזו: מצד אחד, נטען כי בנסיבות של הסכם פשרה שנערך במסגרת הליך משפטי, ניתן להשיג את תכליות דיני המכרזים גם מבלי לערוך מכרז פומבי. בד בבד הודגשו היתרונות שיש לעירייה באפשרות לכרות הסכם פשרה ללא מכרז, הסכם שניתן לעצב את תנאיו באופן שאינו אפשרי במסגרת מכרזית; והפגיעה בקניינו של היזם, בשל כך ששלילת האפשרות לכרות הסכם פשרה מגדילה את ההסתברות לעריכת מכירה פומבית של המקרקעין, שבה יאבד היזם את חלקו במקרקעין. על רקע הטענה הראשונה, לפיה תכליות דיני המכרזים נשמרות במסגרת ההליך המשפטי גם ללא מכרז פומבי, נטען כי הפגיעה באינטרסים של העירייה ובזכות הקניין של היזם אינה מוצדקת. האם טענות אלה מחייבות אותנו לבחון עד כמה ניתן "למתוח" את לשון החוק, והאם ניתן בכל זאת – ולו בדוחק – לקרוא לתוכה פטור ממכרז ביחס להסכמי פשרה בהליך של פירוק שיתוף?
בניגוד לטענות העירייה והיזם, איני סבור כי שלילת האפשרות לכרות הסכם פשרה ללא מכרז יוצרת מציאות קשה או כזו שמצדיקה מתן של מעין פטור מעריכת מכרז פומבי שלא מפורש בחקיקה. בראייה רחבה ומשיקולי מדיניות, אף ההפך הוא הנכון. דווקא פטור ממכרז עלול ליצור מצבים בלתי רצויים. בראש ובראשונה, יש לדחות את הטענה שתכליות דיני המכרזים נשמרות בנסיבות העניין גם ללא מכרז פומבי. מכירה פטורה ממכרז – גם במסגרת הסכם פשרה בין שותפים – פוגעת או עלולה לפגוע בתכליות המרכזיות של דיני המכרזים:
--- סוף עמוד 12 ---
"המכרז הציבורי מושתת על שני עקרונות יסוד: האחד – השגת יעילות מירבית וחסכון בכספי ציבור בעסקאות מכירה וקניה של שירותים ומצרכים שהרשות הציבורית מעורבת בהם באמצעות גורם התחרות. השני, והעיקרי – עקרון השוויון וההגינות, המחייב מתן הזדמנות שווה לכל המציעים. עקרון השוויון במכרז הציבורי מטיל חובה על הרשות, כעורכת המכרז, לנהוג בשוויון ובהגינות, תוך מתן הזדמנות שווה לכל אדם המעוניין לבוא עימה בקשר עיסקי. המכרז הציבורי נועד להשיא את מירב יתרונות היעילות והחסכון לרשות הציבורית, תוך הגשמת ערכים של טוהר מידות, הגינות ושוויון בהליך הבחירה של הזוכה. 'בשל אינטרס זה, על הרשות לכלכל מעשיה באופן כזה שלא תעניק זכויות במתן אספקה או שירותים, אלא על-פי כללים שנועדו להבטיח שוויון והעדר משוא פנים וליצור אמון בשיקוליהם והוראותיהם של המופקדים על המינהל הציבורי'. מתן סיכוי והזדמנות שווים לכל אדם מן הציבור הוא, אפוא, לב לבו של המכרז הציבורי (עע"מ 10089/07 אירוס הגלבוע בע"מ נ' ברוך, [פורסם בנבו] פסקה 24 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (05.04.2011). האסמכתאות הושמטו).