176. בד בבד, פנו הנתבעים למחלקת רישוי וקידום עסקים בעיריית ירושלים בדרישה לערוך ביקורות בסניפי התובעת ולבחון את תקינות הבלילה שהיא מייצרת להכנת הוופלים והקרפים.
177. צודק ב"כ התובעת בסיכומיו, כי אם זו אינה תחרות בתובעת, קשה לומר מהי תחרות. כשהדבר נעשה תוך כדי ניהול הסניף כזכיין של התובעת, בחינת "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית", יש בכך בחינה של עזות מצח וזלזול מופגן בהתחייבות כלפי התובעת. צודק גם ב"כ התובע בסיכומיו, כי החומרה בהתנהלות הנתבעים מתעצמת נוכח העובדה, כי בהסכם של הנתבעים עם ליאור הם דרשו ממנו, את אותם דברים שהם התחייבו כלפי התובעת. ברם, כשהגיע המועד לקיום התחייבות זו שלהם כלפי התובעת, הם עצמם התייחסו אליה כאילו אינה קיימת.
178. אכן, לא לכל תניית אי תחרות יש תוקף. ברם, תניית אי-תחרות כשלעצמה, אינה תנייה בלתי חוקית הסותרת את תקנת הציבור בהגדרתה ומעצם טבעה וטיבה. סבירותה של תניית אי-תחרות, נבחנת תוך איזון בין זכות היסוד לחופש העיסוק לבין חופש ההתקשרות בחוזה והעיקרון כי יש לכבד התחייבויות חוזיות. רק תנייה שאינה סבירה, תחשב כנוגדת את תקנת הציבור (ע"א 3156/98 בן ישי נ' ויינגרטן, פ"ד נה(1) 939 (2001)).
179. בהקשר זה, האיזון בין הערכים המתנגשים; הזכות לחופש עיסוק מזה וחופש ההתקשרות מזה, יערך בין היתר בהתחשב במהות ואופי היחסים בין הצדדים (ראו: ה"פ (מחוזי-מרכז) 34150-09-14 רובין נ' לוז (פורסם בנבו, 12.02.15). כאשר "המבחנים הם בעיקר לאור אופי ההגבלה, היקפה, הזכויות הקנייניות עליהן היא באה להגן, תחום וזמן תחולתה, אם נועדה ההגבלה להגן על סודות מקצועיים או מסחריים אשר נרכשו עקב היחסים המשותפים בין בעלי-הדין, וכדומה שיקולים העשויים ללמד אם בנסיבות המקרה המסוים עשוי צד אחד להפיק הנאה יתירה מבלי שיהיה זכאי לכך מבחינת היחסים החוזיים שביניהם מבחינה כוללת" (ע"א 365/74 "טרומאסבסט" חברה להרכבת לבנים טרומיים בע"מ נ' זכאי, פ"ד ל(1) 793, בעמ' 797)".
180. במקרה זה, מדובר בסעיף אי תחרות שאינו גורף, ושהוא סביר ומאוזן. הוא הגביל את אי התחרות לשנתיים בלבד (השוו: בש"א (מחוזי-ת"א) 14553/05 חרמון מן שירותי יופי בריאות והרזיה בע"מ נ' ד"ר רנטה שגב (פורסם בנבו, 21.07.15)). לעניין זה יש לזכור, כי מדובר בהסכם זכיינות, שהוא הסכם ייחודי, במסגרתו, הזכיין נהנה משמה של הרשת ומהמוניטין שלה והוא מצמצם את עלות הוצאותיו לקיום העסק. במקרה זה, כאמור, הנתבעים אישרו במפורש כי עובר לחתימתם על ההסכם עם התובעת לא היה להם יד ורגל בעסקי המסעדנות ובתי הקפה, ולמעשה הם למדו הכול, מאל"ף ועד תי"ו, מהתובעת.