ב. לקבוע כי הסכם פחר – סונינו בטל ולבטל את רישום הזכויות של סונינו על הדירה ולרושמם על שם התובעים ולקבוע כי לא עומדת לסונינו הגנת "תקנת השוק" ע"פ סע' 10 לחוק מקרקעין התשכ"ט – 1969 (להלן- חוק המקרקעין), וכן לקבוע כי הסכמי השכירות שנחתמו עמם בטלים.
ג. ככל שיורה בית המשפט על ביטול הסכם המכר שטרק – פחר ויורה על השבת רישום הזכויות בדירה ע"ש שטרק - חיוב הנתבעים בסכומים הבאים – 750,000 ₪ בגין המשכנתא שנרשמה ע"ש משפ' סונינו על הדירה. החזר 363,500 ₪ בגין דמי השכירות ששולמו ע"י התובעים עד למועד הגשת התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. וכן 150,000 ₪ בגין הפיצוי המוסכם המפורט בהסכם שטרק- פחר בגין הפרת ההסכם.
לקבוע כי ההתחייבות לרישום משכנתא היא פיקטיבית ובטלה מעיקרה ולהורות לרשם המקרקעין למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לטובת סונינו בגין כתב ההתחייבות לרישום משכנתא.
ד. ככל שלא יורה בית המשפט על ביטול ההסכם הנזכר – חיוב הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך של 2.6 מיליון ₪, ערכה של הדירה במועד הגשת התביעה, וכן החזר תשלומי השכירות ששולמו על ידם ותשלום הפיצוי המוסכם בהסכם כמפורט לעיל.
על אף רשימת הסעדים הנזכרים, בכתב סיכומיהם (ראו סע' 92 לכתב סיכומים) עתרו התובעים לסעד של פיצויים חלף סעד השבת זכויות הבעלות בדירה וזאת כיוון שעל הדירה רשומה משכנתא לטובת בנק מזרחי (ודוק, התובעים אשר צירפו את בנק מזרחי כנתבע בכתב התביעה המתוקן השני מחקו אותו בכתב התביעה המתוקן השלישי שהגישו). לטענת התובעים הפיצוי המגיע להם עומד על 2,831,511 ₪ מיליון ₪ המהווה את שווי הדירה נכון להיום (2.6 מיליון כפי הערכת השמאי מטעם התובעים, מר קארו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הערכת השמאי 15.3.16), ובצירוף הסך אותו נדרשו התובעים לשלם עד היום בגין דמי שכירות והמגיע כדי 662,140 ₪ לאחר הוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, וכן סך 5,500 ₪ אותו הם נדרשים לשלם ע"פ החלטת בית המשפט מיום 19.11.15 עד היום (עיון בנספח ב לסיכומי התובעים מלמד כי הסך 662,140 ₪ כולל למעשה את חישוב הסכומים הנזכרים) וכן סך של 150,000 ₪ בגין הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם מכר שטרק- פחר, המגיע אחר תוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק לסך 195,272 ₪ (סע' 92 עד 95 לסיכומי התובעים), ובסה"כ 3,688,923 ₪ נכון למועד הגשת הסיכומים (1.4.20).
תמצית טענות סונינו
27. כל הורתה של התביעה אשר הוגשה בשיהוי של כחמש שנים הוא בשל תביעת הפינוי שהגישו סונינו נגד התובעים אחר שאלו סרבו לפנות הדירה. הנטען בתביעה מופרך וכל כולו המצאה אותה רקחו והגו התובעים עם באי כוחם. התובעים שינו גרסאותיהם פעם אחר פעם, בין ערכאה לערכאה ובין כתב בי- דין אחד למשנהו, בין האמור בתצהיריהם לעדותם במהלך החקירה ולעיתים אף בין דיבור לדיבור באותה חקירה. כך טענו פעם כי עסקת מכר הדירה לפחר הייתה עסקה אמתית ופעם טענו כי הייתה עסקת הלוואה שתכליתה הסרת המשכנתא שרבצה על הדירה, פעם טענו כי קיבלו את מלוא תמורת הדירה מפחר ופעם שלא קיבלו מאומה, פעם שהבינו את האמור בכל המסמכים עליהם וחתמו ופעם שלא הבינו מאומה ועוד ועוד, כאשר גרסתם משתנה על פי מה שנראה בעיניהם כמועיל יותר לעניינם.