ת: אני לא מסכימה לזה. אני חוזרת על הטענה שלי שלא הוצג שום מצג כפי שחברי מנסה לבנות לו איזושהי גרסה. המסמך הזה באותו מעמד האדונים שטרק נכחו, ידעו שנחתם במקביל הסכם, הקריאו להם את ההסכם, ידעו את פרטי ההסכם, הבינו שהסכום הזה צריך לשמש לסילוק המשכנתא, ניגשו יחד עם מר סונינו לבצע את זה, ככה שאני לא יודעת על מה אתה מדבר. על איזה גרסה ועל איזה מצג אתה חושב שהוצג פה" (הדגשה שלי – צ.ו; עמ' 971 לפר' ש' 3-15)
עדותה של עו"ד צור הייתה ברורה ועקבית ואני מוצא אותה מהימנה. לא הובא לפני כל ממצא או ראיה שיש בהם ללמד כי עו"ד צור סברה כי העסקה בכללותה הייתה עסקת הלוואה או כי הוצג לה שמרשיה – סונינו – מתכוונים לתת הלוואה לגורם זה או אחר כנגד שיעבוד הדירה. היפוכם של דברים – שוכנעתי מעבר לכל ספק כי עו"ד צור נרתמה לעסקה ע"י סונינו לצורך ייצוגם לשם רכישת זכויות הדירה מפחר וכי היא נדרשה לוודא ולהבטיח, מהפן המשפטי, הן את העברת הזכויות ע"ש סונינו, למרות שבשלב זה הן היו רשומות ע"ש התובעים, והן את עניין סילוק המשכנתא הרשומה ע"ש התובעים ורובצת על הדירה וכן להסדיר את הסכמות הצדדים באשר להסדרת שהייתם של התובעים בדירה כשוכרים.
52. יתר על כן, התובעים הודו למעשה כי פחר והוא בלבד, היה זה שטען בפניהם כי העסקה עם סונינו היא עסקת הלוואה וכי מעולם לא שמעו דבר כזה מסונינו עצמו.
כאמור, סונינו עצמו העיד בתצהירו –
"הטענה (המשתמעת) כאילו הסברנו לה (=לתובעת – ה.ש – צ.ו) כי העיסקה היא פקטיבית וכי בעצם סוכם כי אני מסלק את המשכנתא שלהם והם מחזירים לי את הכסף באמצעות דמי שכירות הינה מגוחכת, אינה הגיונית, סותרת מסמכים בכתב ואין לה כל אחיזה במציאות" (סע' 20 לתצהירו)
התובעת אומנם טענה בסע' 7 לתצהירה באופן כללי כי –
"כפי שהוסבר לנו על ידי הנתבעים בזמן אמת, סונינו נותן לפחר הלוואה לסילוק יתרת חוב המשכנתא שלנו לבנק, ואנחנו מחזירים מידי חודש את ההלואה לסונינו באמצעות "דמי שכירות" כמו שאמרו לנו לעשות ..." (הדגשה שלי – צ.ו)
תוך שאינה מבהירה מי מבין "הנתבעים" הבהיר לה כך. אחר שנשאלה לעניין זה באופן ישיר ע"י עו"ד כרמלי, ב"כ של סונינו, החלה התובעת מוסרת אין ספור גרסאות סותרות ומבולבלות לשאלה, ואולם העולה מהן, בסופו של דבר, הוא כי היחיד שטען לפני התובעת כי עסקינן בעסקת הלוואה היה פחר והיא, שנתנה בו אימון בלתי מסוייג, האמינה לדבריו.
53. נתאר בקצרה את סְחָרחָרַת גרסאותיה של התובעת, שכן יש בכך ללמד על אמינות עדותה של התובעת באופן כללי. כך בתחילה השיבה כי פחר וסונינו הם אלו שאמרו לה כי עסקינן בעסקת הלוואה (עמ' 228 ש' 7-12 לפר'), לאחרי כן שינתה טעמה והבהירה כי טעתה בניסוח ורק פחר הוא זה שאמר לה זאת –