וכאשר נשאלה על גרסאותיה הרבות והסותרות השיבה –
ש: כן. אז כשאמרת לי מקודם פה לפני 4 שאלות שלמי התכוונת, שאלתי אותך כך היתה השאלה במילים - כמו שאמרו לנו לעשות, אמרת לי שהתכוונת לפחר, זה לא מה שהתכוונת?
ת: לא, דיברו איתי הרבה אנשים.
ש: דיברו איתך הרבה אנשים. אז למה אמרת לי מקודם שהתכוונת לפחר?
ת: כי הוא הראשי.
ש: הוא הראשי, ולמה מקודם הסברת לי שזה נכתב ככה בגלל בעיות ניסוח שלך?
ת: תשאל את עו"ד." (הדגשה שלי – צ.ו) עמ' 233 ש' 26-35)
אך בכך לא די, כעבור דקות ספורות חזרה התובעת והבהירה כי מי שאמר לה שהסכם פחר - סונינו וחוזי השכירות הנלווים לו אינם אלא חוזי הלוואה היה פחר בלבד וכי ציינה כי כמה אנשים אמרו לה זאת בטעות (!) , וכך העידה התובעת –
"ש: אני שואל אותך למה במשפט אחרי שאמרת בלשון רבים - אנשים אחרים אמרו לך לעשות, למה טענת לפני כמה תשובות שמדובר בטעות בניסוח, ואח"כ שינית את תשובתך לכך שהתכוונת לאחרים שאמרו לך בלשון עבר עוד לפני המועד הפגישה שאליה מתייחס הסעיף. מה נכון מבין התשובות שלך, טעות בניסוח או מה שאמרת עכשיו שהתכוונת לאנשים שדיברו לפני התאריך של הפגישה?
ת: טעות ניסוח.
ש: טעות ניסוח? טוב, תיקון שלישי. ז"א שאת מסכימה איתי בעצם שאם היום היית מנסחת את הסעיף הזה, במקום המילה – "אמרו", היית כותבת – "אמר לנו לעשות"?.
ת: אולי גם זה שגיאת כתיבה.
ש: אני מבין. אז את מסכימה איתי שאם זה שגיאת כתיבה היום במקום המילים - אמרו, היית כותבת – "אמר לנו"?
ת: כן." (הדגשה שלי – צ.ו , עמ' 235 ש' 5-16)
54. עיננו הרואות, בסופו של דבר, הבהירה התובעת כי מי שטען בפניה כי ההסכמים עליהם היא חותמת הם הסכמי הלוואה היה אך ורק מר פחר וכי אף אחד אחר זולתו – לא סונינו ואף לא מי מעורכי הדין, לא אמר לה כי מדובר בהסכמי הלוואה בניגוד לכתוב במסמכים עצמם. ודוק, העובדה שהתובעת שינתה גרסתה חדשות לבקרים לא באה בחלל ריק, שכן במהלך כל חקירתה הפריע בא כוחה, עו"ד בינשטוק, לחקירתו של ב"כ סונינו, עו"ד כרמלי, עד שהלה התקשה לקבל תשובה סדורה וברורה מהתובעת (והדברים ניכרים היטב מהמפורט בפר' הדיון גופו), ודומה כי גרסתה של התובעת לא הייתה סדורה כלל ועיקר כיוון שביקשה לקלוע לטעמם ולכוונתם של באי כוחה או למצוא את הטיעון העובדתי אשר יועיל לה, וד"ל.
55. כאן המקום לציין כי לא פעם גרסאותיה השונות של התובעת בלבלו אף את באי כוחה שלה –
כך בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 24.1.17 הוריתי לתובעת לעלות על הדוכן ולספר את גרסתה למהלך העניינים בלשונה שלה. במסגרת דבריה טענה התובעת, בין השאר, טענה מפתיעה ביותר לפיה גם הסכם המכר שטרק-פחר לא היה כי אם כיסוי להסכם הלוואה של פחר כלפיה, ובלשונה -