"הסכם המכר ביני לבין זכי היה שהדירה נשארת שלי והוא רק עוזר לי לצורך הלוואה בכסף. זו היתה רק הלוואה. אני לא תכננתי לעזוב את הדירה כי הוא התחייב שהדירה תהיה שלי עד סוף ימי חיי" (עמ' 16 ש'14-16 לפר')
גרסה זו הייתה כה מפתיעה (ובניגוד לנטען בכתב תביעתם של התובעים שכבר תוקן פעמיים !) עד אשר תגובתו של בא כוחה עצמו באותו דיון הייתה –
"הדברים שנאמרו כעת על ידי גב' שטרק לפיה הסכם המכר היה בעצם הסכם הלוואה, הם חדשים גם לי " (!)... (הדגשה שלי – צ.ו; עמ' 22 ש' 29-30 לפר')
למותר לציין כי גם בגרסתה זו לא אחזה התובעת זמן רב, ובהמשך חקירתה במסגרת הליך שמיעת הראיות, הבהירה כי הסכם המכר עם פחר היה הסכם מכר לכל דבר ועניין –
"ת: היתה עיסקה עם פחר. פחר קנה את הדירה.
ש: זו האמת?
ת: זו האמת.
ש: ובגלל זה ביטלת את רימקס.
ת: נכון.
ש: נכון. אז כשאמרת להם בפרוטוקול שאת ביטלת אותם כי רצית להשכיר את הדירה במקום למכור אותה, שיקרת?
ת: לא שיקרתי, לא התכוונתי, לא הבנתי, מצטערת, לא הבנתי.
ש: מצטערת, לא הבנתי. את מה לא הבנת?
ת: שאני כאן אומרת דבר שזה, אני יודעת דבר אחד, אני מכרתי את הדירה לפחר." (הדגשה שלי – צ.ו; עמ' 262 ש' 17-26 לפר')
ודומה כי גם כאן הדברים מדברים בעד עצמם, ודי שנעיר כי לעניין גרסאותיה המשתנות של התובעת הבאנו אך דוגמה קטנה בגדר גרגיר מן ההר וכפית מן החבית...
מכל מקום, שוכנעתי הן מעדותו של מר סונינו והן מעדותה של באת כוחה עו"ד צור וכן מהודאתה של התובעת עצמה כי מעולם לא נאמר לתובעים ע"י סונינו או מי מטעמם כי אין בכוונתם לרכוש את הדירה וכי כל העסיקה אינה אלא עסקת הלוואה בלבד.
56. יתר על כן, הטענה כי התובעים סברו כי עסקינן בעסקת הלוואה ולא בעסקת מכר נסתרת מתוך עובדות רבות שהוכחו לפני –
ראשית, הדברים עולים מתוך המסמכים הרבים עליהם חתמו התובעים, אשר מתוכנם עולה בבירור כי עסקינן בעסקת מכר, כאשר עומדת החזקה לפיה התובעים הבינו את אשר הם חתמו עליו.
כך חתמו התובעים על כלל המסמכים הנדרשים לצורך מכירת הדירה לפחר ובכלל זה - הסכם המכר שטרק פחר מיום 6.9.10, יפויי כוח בלתי חוזרים (מוצג 5 לסיכומי הנתבעים 5-6), מש"חים (מוצג 6 למוצגי הנתבעים 5-6 וסע' 11 לסיכומי התובעים), שטר מכר (מוצג 7 לסיכומי הנתבעים 5-6), תצהירי זיהוי שנדרשו לצורך תיקון טעויות סופר בלשכת רישום המקרקעין (פר' תביעת הפינוי עמ' 11, ש' 2-31), כתב התחייבות לרישום משכנתא שנועד לאפשר העברת הזכויות לסונינו (סע' 46 לסיכומיהם וראה מוצג 8 לסיכומי הנתבעים 5-6), מכתב כוונות מהבנק הבינלאומי ממנו ניטלה המשכנתא הרשומה על הדירה לצורך ביצוע הסכם המכר עם סונינו (מוצג 9 לסיכומי הנתבעים 5-6), אישור עירייה לצורך העברת הזכויות בדירה (מוצג 10 לסיכומי הנתבעים 5-6), וכן חתמו על שלושת הסכמי השכירות ועל מהם עולה באופן ברור כי סונינו הם בעלי הדירה (ראו ה"הואיל הראשון" בכל אחד מהסכמי השכירות; וכן על נספח להסכם השכירות ממנו עולה כי ברצונם של התובעים לרכוש את הדירה מסונינו (מוצג 13 למוצגי הנתבעים 5-6).
מכלל המסמכים הרבים הנזכרים מעלה עולה באופן ברור כי המוכרים מכרו את דירתם לפחר והבינו כי פחר מוכר את הדירה לסונינו וכי יתאפשר להם להתגורר לעת עתה, תמורת דמי שכירות, בדירה שנמכרה לסונינו. ברי מתוך כלל המסמכים הנזכרים כי התובעים התכוונו למכור את דירתם, ידעו כי הם מוכרים את הדירה וכי הם מעבירים את הזכויות לידי פחר ולאחרי כן מאשרים את העברתן לידי סונינו.