57. הובהר בפסיקה כי חזקה על החותם על מסמך בכתב שהבין את תוכנו ואף הסכים לו שאם לא כן לא היה חותם עליו (וראו, כדוגמה, ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ. לופו (2000) (להלן- עניין לופו); ע"א 36/99 יפה נ' עיזבון המנוח חנה גלזר ז"ל, (2001) ; ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ. שרה רייז (2004) ורבים אחרים). כך הובהר בפסיקה עוד מימים ימימה בעניין ע"א 467/64 שוויץ נ. סנדור (1965) כי –
"בדרך-כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא"
וכן הובהר כי על המעלה טענה כי לא הבין תוכנו של מסמך או כי הוטעה בהבנתו מוטל הנטל לסתור טענה זו ולהוכיח גרסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה (ראו לעניין זה, כדוגמה, עניין לופו הנ"ל, ע"א 84/80 קאסם נ. קאסם (1983), ע"א 624/88 גולד נ. מעוז (1990) ועוד רבים אחרים).
ברי בנדון כי התובעים הבינו כי הם חותמים על מסמכים שעניינם עסקת מכר וכי הפעולות השונות שמתבצעות לרבות הרישומים בלשכת המקרקעין עניינם בהעברת זכויותיהם בשל עסקת המכר הנזכרת. טענתם כי הם סמכו על פחר והבטחותיו כי אין מדובר בעסקת מכר אין בה כדי להטיל אחריות כלשהי על סונינו או ללמד כי סונינו הציגו לפני התובעים מצג כלשהו שיש בו לאושש את סברתם המוטעית.
58. שנית, הטענה כי הוצג לתובעים מצג של עריכת הסכם הלוואה מצד סונינו אינה מתיישבת עם העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי בני הזוג סונינו באו לבדוק את הדירה קודם לרכישתה וכי לכל אורך הליך הרכישה הציגו עצמם כבני זוג המעוניינים ברכישת הדירה ולא במתן הלוואה כלשהי תמורתה. קשה, אפוא, לקבל הטענה לפיה, למרות מצג זה, סברו התובעים כי עסקינן אך ורק בעסקת הלוואה הניתנת להם, הדברים אינם מתקבלים על הדעת ומשוללים כל הגיון.
טענת התובעים כאילו סונינו הגיעו לדירה על מנת לבחון כי די בה לשמש כבטוחה להלוואה שהם נתנו מופרכת שכן סונינו עצמם נדרשו להלוואת משכנתא מהבנק לצורך רכישת הדירה כך שחזקה על הבנק שנציג מטעמו יבחן את שוויה קודם למתן המשכנתא, כפי שאכן נעשה בפועל.
59. שלישית, ידיעתם של התובעים כי דירתם נמכרה לסונינו וכי בעסקת מכר עסקינן ולא בעסקת הלוואה גרידא, עולה מתביעת רימקס כנגד התובעים שהוגשה בראשית שנת 2011. מעצם הגשת התביעה ותוכנה ברור היה כי הדירה נמכרה לסונינו שכן הוצג לתובעת נסח טאבו באותו הליך המפרט את רישום הזכויות ע"ש סונינו, ובכך הודתה אף התובעת בעדותה (עמ' 344 ש' 1-4 לפר' וכן ראו סע' 2.1.16 לכתב התביעה בתביעת רימקס – נספח 13 לתצהיר עו"ד צור, וכן עמ' 1 לפר' הדיון בתביעת רימקס – נספח 14 לתצהיר עו"ד צור).
60. רביעית, במסגרת תביעת הפינוי שהוגשה ע"י סונינו כנגד התובעים, העידה התובעת - כי מכיוון שהסתבר לה שסונינו שוקל למכור את הדירה לצד ג' היא ביקשה ממנו לאפשר לה לרכוש את הדירה בחזרה ואף העבירה לסונינו 10,000 ₪ בתקווה שתוכל להשיב את הדירה לבעלותה, וכך העידה באותו הליך –
"ש. את זוכרת שבאיזה שלב שרון (=מר סונינו – צ.ו) אצר לך שהוא שוקל למכור את הדירה ואת אמרת לו שהוא רוצה, שהוא יאפשר לך לרכוש את הדירה, ואמר שהוא לא מוכן להמתין, ביקשת הזדמנות נוספת ואז חתמת על מסמך שאת מוכנה להפקיד 10,000 ₪ ?
ת. זה אני זוכרת
ש. מה היה ?
ת. כדי להבטיח שהוא לא ימכור את הדירה לאף אחד העברתי 10,000 ₪ פקדון ואני קיוויתי שבאותו זמן פחר יוכל לרכוש את הדירה לתת לי כסף כדי שאוכל שהדירה תעבור לבעלותי בחזרה זו הייתה הבטחה של פחר" (הדגשה שלי – צ.ו; פרוטוקול הליך תביעת הפינוי עמ' 12 ש' 17-24)
היינו, התובעת מודה כי לכל היותר ההבטחה כי הדירה תישאר בבעלותה הייתה של פחר ואולם סונינו כלל לא היה שותף לענין זה וכי הוא מבחינתו התכוון למכור את הדירה שכבר הייתה בבעלותו לצד ג' וכי התובעת , בניגוד לטענתה בהליך זה, הייתה מודעת היטב לבעלותו של סונינו על הדירה. התובעת אף העידה כי פנתה לעו"ד על מנת שיסייע לה בעריכת הסכם לרכישת הדירה בחזרה מידי סונינו –
"ש. אני אומרת לך שאת מסרת לי מספר טלפון ומייל של עו"ד שחם ...בכתובת מייל ופקס שלו ואת אמרת לי זה העו"ד שלי, תתנהלי מולו, את נתת לי פרטים של עו"ד שחם...זה היה בפברואר 2012, את זוכרת?
ת. אני זוכרת משהו כזה. אבל לא עשיתי שום דבר עם זה. לא פניתי הלאה. הכל נפסק לא רציתי להפסיק משום שזכי אמר לי שיש לו את הכסף ואני לא צריכה לנהל משא ומתן עם שום עורך דין .
ש. (אני) מחזיקה פה טיוטת חוזה בהתאם למה שסגרת עם סונינו הבאת פרטים של עו"ד, הכנתי טיוטת חוזה, העברתי לו בפקס ובמייל, מבחינתך היה רצון לרכוש את הדירה ממשפחת סונינו לכן פנית אלי .
ת. כן. אבל כל העסקה מר פחר הבטיח לי שהוא זה שמחזיר לי את הדירה לבעלותי. אני בעצם לא קיבלתי שום כסף. אני לא קיבלתי אגורה אחת מכל הדירה הזאת מאף אחד" (הדגשה שלי – צ.ו; שם, עמ' 13 ש' 11-19)
וכך למעשה אף העידה עו"ד צור בהליך דנן (עמ' 1067 – 1068 לפר') כי בסיום תקופת השכירות סונינו נתנו לתובעים אפשרות לחתום על חוזה רכישה של הדירה עד ליום 31.5.12 כאשר לצורך כך התבקשו התובעים להפקיד 10,000 ₪ בנאמנות אצל עו"ד צור על מנת שאם בתום התקופה התובעים לא ירכשו את הדירה הסך הנזכר יחולט לטובת סונינו, לצורך כך פנו התובעים לעו"ד שחם, ועו"ד צור העידה כי התנהלה מולו לצורך גיבוש הסכם רכישת הדירה ע"י התובעים בחזרה, ובלשונה –
"...הופקדו אצלי 10 אלפים שקל, ואת הנספח הזה לא היה אף אחד שכפה עליהם, הם עשו ישירות לי. אני שלחתי לבעלה את זה במייל, קיבלתי את זה חזרה חתום ע"י שטרק בדואר. לא היה אף אחד שאתה יכול לבוא ולהגיד – זה היה ההתנהלות, זה היה פחר, זה היה עו"ד אלטוחי, זה היה אלוהים יודע מי. זה אני מולם. הנספח הזה נחתם. הגב' בעצמה הפקידה אצלי 10 אלפים שקל בנאמנות , לא אלטוחי, לא פחר, לא סונינו, לא אף אחד. ועל סמך המסמך הזה פנה אלי עו"ד שחם והתקדמנו איתו בעסקה. אז אם ... היא לא יודעת על הסכם שנכס נמכר, אז מה פתאום היא רוצה לרכוש אותו בחזרה מסונינו?" (הדגשה שלי – צ.ו; עמ' 1068 לפר')
ואכן שאלתה של עו"ד צור נותרת מהדהדת באוויר ללא תשובה. שכן ברי כי התובעת הבינה שדירתה נמכרה לסונינו, שאם לא כן לא הייתה מציעה לרוכשה בחזרה.
ושוב, התובעת אומנם העידה וטענה בהליך הנוכחי כי כלל אינה יודעת מיהו עו"ד שחם וכי לא הכירה אותו (עמ' 377 לפר') ואולם גרסתה זו עומדת בניגוד מוחלט ובסתירה לעדותה המצוטטת מעלה בהליך תביעת הפינוי. וגם אם נבקש ללמד סנגוריה על התובעת ולומר כי הפנייתה את עו"ד צור לעו"ד שחם לצורך ניהול משא ומתן לרכישת הדירה, הייתה בהנחיית פחר וכי היא עצמה מעולם לא נפגשה עם עו"ד שחם, כיצד היו יכולים סונינו או עו"ד צור לדעת על כך ?
61. חמישית, התובעת העידה פעם אחר פעם כי נתנה אמונה בפחר והלכה אחריו בעיניים עצומות וזאת למרות שהיה ברור לה שהמסמכים השונים עליהם חתמה סותרים את המצג שהציג לה. כאשר אלו הם פני הדברים, אין לה להלין על סונינו. סונינו מעולם לא ביקשו להטעות את התובעים ולא הוכח כלל כי הציגו לפניהם מצג כאילו הם מבקשים ליתן הלוואה לפחר או לתובעים וכי הדירה משמשת אך ורק כבטוחה להשבתה של אותה הלוואה. הדברים עולים מדבריה החוזרים ונשנים של התובעת במהלך עדותה בהזדמנויות שונות, כך, כדוגמה, העידה התובעת –
"ש: לא ראית את ההסכם קודם אבל היית בפגישה, ראית את ההסכם בפגישה?
ת: נאמר לי על ידי זאקי תשתקי תקשיבי תחתמי וזהו.
ש: אז זאקי גם היה יכול להחתים אותך על צוואה שאומרת שכל מה ששייך לך שייך לו?
ת: יכול להיות.
ש: הבנתי, והיית חותמת גם?
ת: יכול להיות.
ש: ואם זאקי היה אומר לך לקפוץ מהגשר היית קופצת גם מהגשר?
ת: יכול להיות.
ש: הבנתי, עד כדי כך.
ת: עד כדי כך האמנתי בו, כן." (עמ' 339 ש' 17-26 לפר' וכן ראו עמ' 236 ש' 34-36 ועמ' 247 ש' 4 לפר'))