התובעת אף טוענת כי ביטחונה בפחר היה כה גדול עד אשר הוא גרם לה למכור דירה נוספת שהייתה בבעלותה למרות שלטענתה טרם קיבלה את הכסף בגין הדירה נושא התביעה דנן (עמ' 285 ש' 26-30 לפר'). יתר על כן, לטענת התובעת גם אחר שהוצג לה נסח טאבו המעיד כי דירתה עברה לבעלות אחרת היא האמינה לפחר כי הדירה בבעלותה ולא עשתה עם כך דבר, ושוב נביא הדברים כהווייתם –
"ש: ואת רואה נסח טאבו שרשום שהדירה שלך עברה לבעלות של מישהו אחר ואת אומרת אמרו לך יהיה בסדר אל תדאגי, הכל טוב, את אומרת בסדר? נכון?
ת: אני האמנתי בו.
כב' השופט: אני רוצה להבין על מה חשבת?
ת: אני באמת לא חשבתי באותו רגע, אני האמנתי בו.
כב' השופט: ...על מה את חושבת כאשר הדירה שלך רשומה ע"ש מישהו אחר ומישהו אחר על פי מה שמסבירים לך ואת מאמינה לזה נותן לך הלוואה ואת משלמת לו כל חודש סכום חודשי מסוים כדמי שכירות, למה הוא רשום שם, מה עובר לך בראש? אני לא כל כך ברור לי. מה עובר לך בראש? ... אז מה זה עושה לך? את משוחחת על זה עם בעלך? מה בעלך אומר לך?
ת: אני שוחחתי על זה עם זאקי, וזאקי אמר לי אין לך מה לדאוג הכל בסדר, אז האמנתי לו, אני יודעת שזה נשמע תם ואידיוטי זה נשמע הכל..." (עמ' 342 ש' 1-17 לפר')
התובעת מעידה, אפוא, כי התנהלה ופעלה בניגוד למסמכים עליהם חתמה והמשתמע מתוכנם, אך יותר מכך היא הבהירה כי רק היא ומר פחר ידעו על כך וכי הדבר נבע מאמונה המוחלט במר פחר –
" ש: ...את אומרת מצד אחד שחתמת על מסמכים שלא משקפים את המצב העובדתי האמיתי לבקשתו של זאקי?
ת: נכון.
ש: את ממשיכה ואומרת שאף אחד לא ידע על זה למעט זאקי?
ת: כן." (עמ' 387 ש' 31-35 לפר')
יתירה מזו, אף התובע עצמו הבהיר כי אשתו התובעת הסתירה ממנו את כל "הסיפור" וכי הוא נחשף לכל העובדות רק לאחר פנייתם לעורכי הדין, ובלשונו –
"ת. אני לאורך כל הדרך לא ידעתי שום דבר, כל הדברים האלה נעשו בגדול עם אשתי ואני את הכל שמעתי בשלב יותר, הכל יותר מאוחר.
ש. מתי, מתי. אני רוצה אני באמת רוצה לחדד את הנקודה הזאת. מתי אתה שומע את הדברים האלה?
ת. את הדברים האלה שמעתי כאשר פנינו לעוה"ד שלנו " (!) (עמ' 501 ש' 18-22 לפר' וכן ראו עמ' 520 ש' 19 לפר').
ויותר מכך, לשאלת בית המשפט השיב התובע כי הוא ידע שהוא מוכר את דירתו ואולם לטענתו הובטח לו ע"י מר פחר כי כל עוד לא יקבלו את מלוא התמורה הדירה תישאר שלהם, ובלשונו –
"בית המשפט – גם אם לא, פרטים על החוזה ומה כתוב בחוזה, ידעת?
ת. כן. אבל עוד פעם זה הובטח לנו, ואני מבקש את זה להדגיש, שהובטח לנו על ידי אותו זכי שכל עוד הוא לא משלם לנו עד סוף התשלום הדירה הזאת נשארת שלנו.
עו"ד כבוב – בבעלותכם?
ת: בבעלותינו ואנחנו נוכל תמיד לגור בדירה. כן, אני גם זוכר סיטואציה מסוימת שזכי העמיד את היד שלו כל, איך קוראים לזה, על הקוראן, כן, על הקוראן ונשבע בילדי שלו שככה זה יהיה" (עמ' 504 ש' 1-14 לפר')