וזאת גם אם בעת התרקמות העסקה בין פחר לסונינו נרשמה לטובת פחר אך ורק הערת אזהרה, שכן שוכנעתי כי סונינו ובאת כוחו בדקו כדבעי וכנדרש את מהות הזכויות והעסקאות הנוגעות לדירה ווידאו כי אכן הזכויות של התובעים נמכרו לפחר ע"פ הסכם חתום וכי התובעים מאשרים בכתב כי קיבלו את מלוא התמורה מפחר ואין מבחינתם בעיה כי תוסר ע"י סונינו המשכנתא שנותרה על הדירה וכי תירשם על הנכס משכנתא חדשה על ידי סונינו.
לעניין זה מצאנו את דבריו של כב' הש' א. רובינשטיין בע"א 624/13 אסתר מורדכייב נ. שלמה מינץ (2014) אשר הבהיר כי גם רכישה ממוכר שאינו בעל זכות קניינית, אינה שוללת מכל וכל החלתה של תקנת השוק במקרקעין, גם במקרה שהשגגה אשר נפלה במרשם מאוחרת להתקשרות החוזית; הובהר כי לצורך החלת תקנת השוק בנסיבות אלו, על הקונה להראות ולהוכיח כי בדק ובחן כראוי את עסקת היסוד (בין הבעלים הרשום למי שלזכותו רשומה הערת אזהרה, המוכר בעסקה המאוחרת) וכי ככלל, האחריות לבדיקת המידע מוטלת באופן מעשי, רובה ככולה, לפתחם המקצועי של עורכי הדין המייצגים את הצדדים בעסקת מקרקעין.
עורך הדין נדרש ליצוק לבדיקה תוכן שיקיים את דרישת ההסתמכות בתום לב. תוכן הבדיקות הנחוצות נקבע על פי הנסיבות המשתנות בין מקרה למקרה, בין עסקה לעסקה. עם זאת צוין כי הפעולה הבסיסית המתבקשת בנסיבות של רכישה ממוכר שאינו רשום כבעלים, היא יצירת קשר עם הבעלים הרשום. דומה, כפי שהובהר מעלה, וכפי שנחדד בהמשך הדברים, כי עניין זה נבחן בנדון ולפיכך עומדת לסונינו תקנת השוק בנדון ואין לפגוע ברישומם כבעלי זכויות בדירה.
כיוון שדנו בעניינם של סונינו הרי שמבחינת סדר הדברים נעבור ונדון כעת בעניינה של באת כוחם – עו"ד צור.
האם הוכח כי עו"ד צור פעלה שלא כשורה בעניין הסכם פחר סונינו
66. כאמור, כלפי עו"ד צור, אשר יצגה את סונינו בהסכם פחר - סונינו, טענו התובעים לטענות חלופיות – האחת כי הייתה שותפה לקנוניה ומעשה תרמית בגזילת דירתם ולחלופין כי פעלה ברשלנות רבתי ולא בהתאם לחובות המקצועיות המוטלות עליה דבר שאיפשר את מעשה הגזילה כלפיהם.
גם בעניינה של עו"ד צור מצאתי לדחות את טענות התובעים, כאשר למעשה את עיקר הדברים פירטנו מעלה באריכות רבה – שוכנעתי מתוך המסמכים הרבים עליהם חתמו התובעים כי הם הבינו את מהות העסקאות הנוגעות להסכם מכר שטרק- פחר והסכם פחר – סונינו, הדברים עלו, כאמור, ממהות המסמכים עליהם חתמו והחזקה כי הבינו את אשר חתמו עליו, מהודאות התובעים בעדויות שונות ובתיקים שונים כי הבינו שעסקינן בעסקת מכר וכי הזכויות נרשמות ע"ש פחר ולאחרי כן ע"ש סונינו וכי מעולם לא טענו לפני איש, קודם לתביעת הפינוי שהוגשה כנגדם, כי לא קיבלו את תמורת הדירה שנמכרת וכי איש לא יכול היה לדעת כי לא קיבלו את התמורה בניגוד למסמך האישור עליו חתמו מרצונם, וכי למעשה הלכו שבי אחר פחר, שלטענתם סיבב אותם בכחש עד אשר האמינו כי אכן למרות המסמכים עליהם חתמו ולמרות המצג אשר הם עצמם הציגו כלפי אחרים לרבות באי כוחם, הם האמינו לפחר כי הדירה תשוב לידיהם.