70. עו"ד צור הוסיפה והעידה, ואף עדותה זו לא נסתרה, כי התובעים חתמו לפניה מעת לעת על חוזי השכירות וכי בחוזי השכירות צוין באופן ברור ובולט כי סונינו הם בעלי הדירה, כך שלא ניתן לטעון כנגד עו"ד צור שהיא ניסתה להסתיר עובדה זו מהתובעים. יתר על כן, וכפי שצוין לעיל, עו"ד צור העידה ואני מקבל אף עדותה זו, כי הובהר לתובעים במעמד חתימת הסכם פחר - סונינו משמעותו של הסכם זה, ובלשונה –
"ברור. ההסכם הוקרא, ונאמר שזה נמכר במיליון שקל, אף אחד לא הסתיר את זה. גם יותר מזה, אנחנו עברנו על הפריסה מדוע, כי הגב' שטרק הסברנו לה באותו מעמד, הנה מכתב כוונות, את הולכת עם סונינו לבנק שלך, סונינו מביא את הצ'ק לפירעון המשכנתא, את ניגשת איתו. פורעים את המשכנתא, פשוט הסברנו במהלך הפגישה את כל ההתנהלות, כולל הכספים, כולל הכל. במעמד החתימה" (הדגשה שלי – צ.ו)
וכן שבה והדגישה –
"ת: בוא, אני אומר לך ככה. אני התעליתי על עצמי, היו לי מסמכים, יכול היה גם עו"ד אלטוחי, להחתים את שטרק לכל המסמכים ולהביא לי את אותם מסמכים חתומים במעמד החתימה. לא הייתי צריכה, התעליתי על עצמי, יכולתי גם להתבסס על שטר המכר, על כל מה שהיה. אני ביקשתי שהם יגיעו, אני זו שביקשתי שהם יידעו על הקישור בין זה, שהם יהיו נוכחים, שהקראתי את הסעיף. ...
כב' השופט: מה זה הקראתי את הסעיף? את ההסכם.
...
ת: כן, את ההסכם" (הדגשה שלי – צ.ו; עמ' 950-951 לפר')
71. אם נבוא ונסכם הדברים – עו"ד צור ייצגה את ה"ה סונינו במסגרת עסקת המכר פחר - סונינו, הפעולות שביצעה עו"ד צור מעידות על זהירות והקפדה מקצועית בהבטחת קיום העסקה והוצאתה לפועל כדבעי לטובת סונינו שעמדו בתשלום התמורה במלואה. מתוך המצג שהציגו התובעים עצמם לעו"ד צור ולכלל הצדדים עלה כי הם מכרו את הדירה לפחר, כי מבחינתם שולמה תמורה במלואה, כי הם מסכימים כי סונינו יפדו את המשכנתא שעדין רובצת על דירה תחת פחר, כי אין מניעה למכירת הדירה לסונינו וכי אין מניעה כי תירשם משכנתא לטובת סונינו על הנכס לצורך תשלום התמורה. לא הוכח בשום דרך שהיא כי עו"ד צור פעלה במרמה כלפי התובעים או כי עוולה בעוולת גזל כלפיהם.
ושוב, הרבה מעבר לצורך, נרחיב מעט אף בעניין זה -
72. סע' 56 לפקודת הנזיקין (נ"ח) שעניינו בעילת התרמית דורש את התנאים הבאים להחלתה –
" תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג, יפעל על פי; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל עקב כך נזק ממון"