"אך במקרים קיצוניים תוטל חובת זהירות על עו"ד כלפי הצד שכנגד ורק כאשר הצד שכנגד אינו מיוצג, ולא זה המקרה בענייננו..." (תא (מרכז) 33301-02-12 - שרון כהן נ' עוד חנוך וסרצוג, (2014)
וביתר הרחבה - ככלל, לצד ההכרה באפשרות קיומה של חובת זהירות בה חב עורך דין כלפי הצד שכנגד, הובהרה מידת הזהירות בה יש לנקוט בבחינת חובה זו, הובהר שזו תימצא בדרך כלל מקום בו הצד שכנגד איננו מיוצג. סייג זה לקיומה של חובת זהירות איננו מקנה לעורך הדין, כמובן, את הזכות לנהוג ככל העולה על רוחו כלפי צד שכנגד המיוצג על ידי עורך דין אחר, וברי הדבר שמצב זה איננו משחרר את עורך הדין מחובתו הטבועה לנהוג ביושר ובהגינות, ברם את חובת הזהירות במצב שכזה יש לשמור למצבים קיצוניים, דוגמת התנהגות שאין בה תום לב ויש בה סממנים של זדון. כך הובהר בפסקה כי –
"אחד מהנתונים אשר יוחסה להם חשיבות בפסיקה לשם קביעה האם חב עורך דין חובת זהירות כלפי הצד שכנגד הוא האם היה הצד שכנגד מיוצג. נפסק אמנם כי היעדר ייצוג של הצד שכנגד אינו תנאי בלעדיו אין להטלת חובת זהירות...אולם, סבורני כי כאשר מדובר בשני צדדים מיוצגים, שוקלת עובדה זו באופן משמעותי נגד הטלת חובת זהירות על עורך דין כלפי צד שכנגד. מובן, כי כאשר מדובר בזדון או בהטעיה מכוונת מצד עורך הדין אין מניעה להכיר בחובת זהירות שלו כלפי צד שכנגד, גם אם הלה מיוצג" (ע"א 10362/03 א. ברזני שירותים ועסקאות בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ (2009) פסקה 32)
אין זה המקרה בעניינו בו יוצגו התובעים ע"י עורכי דין מטעמם, ומכל מקום לא מצאנו כל רשלנות רבתי, התנהגות שיש בה חוסר תום לב או סממנים של זדון בהתנהלותה של עו"ד צור בכל הקשור להסכם פחר – סונינו, ובוודאי שלא מצאנו כל ראיה למעשה תרמית מצידה. מתוך שכך יש לדחות התביעה אף כנגד עו"ד צור.
נותר לנו, אפוא, לבחון את עניינם של הנתבעים 5-6 , עורך הדין שקר ועו"ד אלטוחי אשר שימש כעורך דין שכיר במשרדו ואשר טיפל בפועל עסקות המכר הנדונות.
עורכי הדין אלטוחי ושקר
74. גם הטענות כלפי הנתבעים 5-6, עורכי הדין אלטוחי ושקר, אשר ייצגו את התובעים ואת פחר לצורך הסכם המכר שטרק-פחר ואת פחר לצורך הסכם המכר פחר- סונינו הן בשני מישורים חלופיים.
האחד, כי עורכי הדין היו שותפים למעשה התרמית של פחר וסונינו בגזילת דירת התובעים ובהעברת הזכויות בה מבלי שהתובעים קיבלו את תמורתה (גם כאן מכָּנְסִים התובעים עילות נזיקיות מכל הבא ליד לרבות עוולת גזל, גרם הפרת חוזה וכיוצ"ב כאשר העומד בבסיס כל המיוחס לתובעים הוא מעשה מכוון של גזילת דירת התובעים מהם מבלי שקיבלו תמורתה).
האחר, החלופי, כי עורכי הדין התרשלו בכל הקשור להגנתם על התובעים ולא עמדו בחובות האמון והאחריות אותם הם חבים כלפי התובעים כמיצגיהם בעסקת מכר מקרקעין שלהם.
האם הוכח מעשה תרמית מצד עורכי הדין אלטוחי או שקר
75. התובעים מבקשים להצביע על תמיהות שונות אשר לטעמם יש בהן ללמד על כך שעורך הדין אלטוחי ומעסיקו עו"ד שקר, ידעו כי תמורת הדירה לא שולמה לתובעים ולמרות זאת העבירו את הזכויות בה לאחר. בכך, לטעמם היו שותפים עורכי הדין למעשה ה"עוקץ" והתרמית שיצר פחר, אשר למעשה נטל לידיו את דירת התובעים ומכרה לאחר מבלי לשלם להם את תמורתה. ובלשון הנטען –
"אימון מוחלט זה (=שנתנה התובעת בפחר – צ.ו) נוצל ביודעין, במכוון ושלא כדין ע"י פחר ויתר הנתבעים (ובמיוחד 1,5,7) שביצעו שורת מעשים (לרבות יצירת מסמכים) ומחדלים, בעלי אופי תרמיתי מובהק, שנועדו (והצליחו) להביא לנישול התובעים מבעלותם בדירה (ללא קבלת תמורתה) ולחיובם בתשלום כספים רבים נוספים (בגין המשך החזקתם בדירה) והמוצגים (בשקר) כ"דמי שכירות"..." (סע' 3 לסיכומי התובעים).
בכל הקשור לעניינם של סונינו ובאת כוחם, עו"ד צור, דחינו הטענות לעיל, תוך נימוק הדברים באריכות יתרה. נפנה, אפוא, ונבחן הנטען בנדון ביחס לעו"ד אלטוחי ולמעסיקו עו"ד שקר, כאשר מובהר שהטענות כנגד עו"ד שקר הן אך ורק מכוח היותו מעסיקו של עו"ד אלטוחי המשמש כשכיר במשרדו וככזה מהווה שלוחו וידו הארוכה.
76. התובעים מבקשים להצביע על הפעולות הבאות המעלות בעיניהם תמיהה -
התובעים נפגשו עם עו"ד שקר אך ורק במעמד חתימת הסכם המכר שטרק- פחר ביום 6.9.10, הרישום בכתב ידו של עו"ד פחר באשר לפרטי ההסכם – התמורה, מועד הפינוי וכיוצ"ב - נערך ב 5.6.10, התובעים לא נפגשו עם עו"ד שקר או עו"ד אלטוחי במועד זה. במועד חתימת ההסכם עו"ד אלטוחי לא נכח (עמ' 601 ש' 18-19 לפר'). התובעים לא קיבלו עותק מהסכם המכר. במועד חתימת הסכם המכר (6.9.10) חתמו התובעים גם על ייפויי כוח ומש"חים וחתימתם אושרה ע"י עו"ד אלטוחי שכלל לא נכח במועד חתימתם על מסמכים אלו. בטופס המש"ח לא פורטו מקורות המימון של מר פחר כנדרש, התובעים הוחתמו על בקשה לרישום הערת אזהרה לפחר קודם שקיבלו את התשלום הראשון ע"פ הסכם שטרק – פחר, לא הובהר לתובעים מהותו של מסמך האישור עליו חתמו, מסמך זה אומת ע"י עו"ד אלטוחי שלא בנוכחותם, מכל מקום היה על עורכי הדין לבטל את רישום הזכויות ע"ש פחר ולמנוע העברתן לסונינו אחר שהתברר כי, למצער, המשכנתא שרבצה על הדירה לא הוסרה כנדרש ואחר שהתברר לעו"ד אלטוחי כי אין לפחר יכולות כספיות של ממש לשלם עבור רכישת הזכויות בדירה, עו"ד אלטוחי הסתיר מהתובעים את קיומו של הסכם פחר – סונינו ותחת זאת החתים אותם על כתב ההתחייבות ממנו לא ניתן ללמוד כי נעשתה עסקת רכישה בין פחר לסונינו.
77. אומר כבר עתה - לא שוכנעתי כלל ועיקר כי הוכח על ידי התובעים כי עורכי הדין אלטוחי ו/או שקר היו שותפים לקנוניה או מעשה תרמית עם מר פחר, היפוכם של דברים - שוכנעתי כי עורכי הדין נרתמו לצורך עריכת הסכם מכר לדרישת שני צדדים שהגיעו למשרדם וביקשו עריכתו של הסכם שכזה מתוך כוונה משותפת לבצעו ככתבו וכלשונו.
אכן אפשר שלא כל דבר ועניין בהליך אישור המכר נעשה באופן ראוי ותקין לחלוטין, ועניין זה יבחן בחון היטב עת נבוא ונבחן להלן את סוגיית הרשלנות והעילות הנוגעות להפרת חובות הנאמנות או החובות המקצועיות מכוח הדין הנטענות כנגד עו"ד אלטוחי ושקר, ואולם על אף שכך, ועל אף מחדל כזה או אחר, לא מצאתי כל רמז למעשה תרמית או קנוניה מצדם.
ונבהיר הדברים ביתר פירוט –
78. אכן עו"ד אלטוחי הודה כי לא נכח משרד עת חתמו הצדדים על הסכם המכר והמסמכים הנלווים לו לפני עו"ד שקר, הוא אף אישר כי אימת את חתימת התובעים על מסמכים אלו שלא לפניהם לאחר זמן ואולם זאת אך ורק אחר שווידא עימם כי אלו אכן חתימותיהם. וכך העיד עו"ד אלטוחי –
ת. זה היה בתיק, אימתתי את החתימה. מן הסתם קיבלתי אישור לאחר מכן לפני שאני אימתתי, ובכל מקרה לא עשיתי שימוש ביפוי הכוח הזה. הזמנתי אותם לבוא ולחתום על שטרי המכר (עמ' 609 ש' 30-32 לפר')