אכן בהסכם המכר צוין כי התשלום הראשון "ישולם כנגד רישום הערת אזהרה" (סע' 9.2.1 להסכם שטרק- פחר), היינו בלשון עתיד, ואולם אני מקבל לעניין זה את טענת עורכי הדין אלטוחי ושקר כי מדובר בטעות ניסוח ובשגרת הכותב וכי צריך היה להיכתב "שולם כנגד רישום הערת אזהרה" וכי למעשה הדבר לא תוקן כיוון שהצדדים הבהירו לעורך דין שקר את הדבר אחר שנוסח ההסכם כבר הודפס (ע"פ שיחת הטלפון שביצע פחר עם עורך הדין יום קודם לכן, ב- 5.9.10, בעקבותיה הכין עו"ד שקר את התרשומת הנזכרת מעלה בכתב ידו) והוא לא תיקנו מחמת שיכחה או חוסר שימת לב.
יתר על כן, הדעת נותנת כי לו היו התובעים מבהירים לעורכי הדין, אף אחר רישום הערת האזהרה לטובת פחר, כי למעשה לא קיבלו כלל את התשלום הראשון בסך 500,000 ₪, בניגוד להצהרתם לפני עורכי הדין, חזקה על עורכי הדין שהיו עושים שימוש בייפוי הכוח הבלתי חוזר המצוי בידם ומבטלים את הערת האזהרה.
לעניין זה אני מסכים אף עם טענת עורכי הדין אלטוחי ושקר כי ע"פ הוראת סע' 126 (ב) לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969, שעה שנרשמה הערת אזהרה ע"פ בקשת זכאי חובתו של רשם המקרקעין להודיע על רישומה למי שהתחייב על רישומה, ובבקשה לרישום הערת אזהרה נרשם מענם של התובעים וחזקה כי קיבלו ההודעה כאמור. אם אכן, כטענת התובעים, הנתבעים עשו קנוניה עם פחר לצורך העברת הבעלות בדירתם, ללא ידיעתם, לא היו אלו רושמים את כתובת התובעים בבקשה לרישום הערת האזהרה על מנת שההודעה לא תועבר לידיעתם. מכל מקום, ודאי שלא נעשה כאן דבר בהיחבא או מתוך רצון להסתרה.
ושוב, לעניין זה אני מקבל את עדותו של עו"ד אלטוחי שהייתה כנה ואמיתית, תוך שהוא מקפיד לומר על דבר שאינו יודע מידיעה אישית כי אינו בידיעתו, כי הוצג לפניו ע"י התובעים מצג ברור וחד משמעי כי קיבלו את מלוא תמורת הדירה, ולא רק את המקדמה בסך 500,000 ₪ לידיהם. וכך העיד עו"ד אלטוחי –
"ש. האם בשלב מסויים התובעים אמרו לך – לא קיבלנו את הכסף, חתמנו על המסמך הזה, שיקרנו.
ת. בשום שלב. לא ברמז, לא בהרגשה, לא בתחושה אפילו " (עמ' 766 ש' 23-25)
כאמור, אני מקבל עדות זו ככנה ומהימנה, מה גם שהדבר אושש אף בעדות התובעים עצמם שהעידו כי לא אמרו לעורכי הדין מעולם כי לא קיבלו את תמורת הדירה או חלקה.
81. התובעים מוסיפים וטוענים, כאמור, כי היה על עו"ד אלטוחי לדווח בהצהרה לרשויות המס באשר לעסקת המכר על מקורות המימון של פחר, מעת שלא עשה כן למעשה התעלם מהעובדה או שמא הסתיר את העובדה שאין לפחר מקורות מימון אישיים, ובהעדרם לא יכול היה לשלם את התמורה לתובעים, כך שלטענת התובעים, עו"ד אלטוחי שיתף פעולה עם פחר או, למצער, עצם את עיניו ממעשה הגזל הנעשה לנגד עיניו עת פחר נטל את דירת התובעים ללא כל תשלום ממשי עבורה. טענה זו ראוי שתבחן בכל הקשור לסוגיית הרשלנות המיוחסת לעו"ד אלטוחי וכך יעשה בהמשך הדברים, ואולם בכל הקשור לטענה כי יש בה ללמד על מרמה או גזל מצד עו"ד אלטוחי ומעסיקו עו"ד שקר אני סבור כי אין בה די ודומה כי התובעים פוסעים בטענתם זו צעד אחד רחוק מדי.
ההצהרה באשר למקורות המימון היא הצהרת הצדדים ולא הצהרת עורך הדין וככזו היא מולאה ע"פ המידע שנמסר לעורך הדין מהצדדים. בנדון גם אם חדל עו"ד אלטוחי במחדל טכני כזה או אחר בכל הקשור לדיווח לרשויות המס (עניין שלא הטריד את רשויות המס אשר לא ביקשו השלמת פרטים כזו או אחרת), הרי שאין ללמוד מכך שהיה שותף למעשה תרמית, מה גם שאותה עת כבר נמצא בידיו מסמך האישור עליו חתמו התובעים המלמד כי שולמה לידם מלוא התמורה. לעניין זה אני מקבל את כנות תשובתו של עו"ד אלטוחי לנטען כנגדו ולפיה כעו"ד שכיר במשרד לא היה מעלה על דעתו לסכן את מעמדו על מנת להיות מעורב בעסקת גזל או תרמית –
"ברגע שבא לקוח ואומר לי, ועכשיו מתברר שיש עסקים ביניהם גם, ואת זה הסתירו ממני, שהוא קיבל את כל התמורה, כל התמורה, והכל בסדר, ואני רואה שהיחסים ביניהם מעולים, ואין לי אפילו תחושת בטן של משהו שהוא לא כשיר, לא נדלקת שום נורה אדומה או אזהרה... כשהגברת (= התובעת – צ.ו) אחרי שהיא טוענת שהיא אמורה לקבל כספים והיא המתינה ולא קבלה כספים, הולכת ומעבירה לו לפי מה שראיתי בתצהיר שלה, עוד כספים מחשבון הבנק שלה אליו, מה אני הייתי אמור לחשוב אדוני?...אם היה לי חשש לרגע, באמת אני חוזר ואומר את זה אדוני עוד פעם. אם היה לי חשש או חשד לרגע שיש פה איזושהי עסקת גזל ולא עסקת מכר, לא הייתי מסכן את עצמי, כעו"ד שכיר גם אדוני, מה אני מקבל? משכורת. בשביל מה?...ואף אחד לא בא ואומר שהמיליון וחצי שקל האלה אני קיבלתי 500 אלף שקל מהם או 100 אלף שקל או חמישים אלף שקל, חצי אחוז פלוס מע"מ. אני אסכן את הקריירה שלי ואת המוניטין שלי, על מה? לא היה לי שום להט לבצע את העסקה הזאת אדוני..." (הדגשה שלי – צ.ו; עמ' 776 לפר')
עדותו של עו"ד אלטוחי הייתה כנה ומהימנה ואני מקבלה כהוויתה. ברי לי, מעבר לכל ספק, כי עו"ד אלטוחי, כמו גם, מעסיקו, עו"ד שקר, לא היו שותפים או קשורים לכל מעשה תרמית או "עוקץ" כלפי התובעים, וכי היו משוכנעים מתוך המצג הברור שהוצג לפניהם ע"י התובעים כי קיבלו לידם את התמורה בגין הדירה, בדרך כזו או אחרת, ומתוך שכך אין מבחינתם של התובעים כל מניעה כי פחר ימכרו את הזכויות בדירה לאחר, שהרי בכל מקרה אחר היה בעל מקרקעין מזדעק על כך שהתמורה לא שולמה לו ובוודאי שלא היה חותם על אישור על קבלתה.
82. אשר לטענת התובעים כי מסמך האישור עליו חתמו, המאשר את קבלת מלוא תמורת הדירה מפחר, נחתם על ידם לבקשת פחר ולא לפני עורכי הדין. הרי שגם טענה זו, היה ותמצא כנכונה, אין בה ללמד על מעשה תרמית כזה או אחר מצד עו"ד אלטוחי או שקר.
ודוק, בנדון הובהר והוכח באופן חד משמעי כי התובעים ידעו שהם חותמים על מסמך שתוכנו ומשמעותו ברורים – קבלת מלוא תמורת הדירה מפחר על ידם, ומתן אישור מצדם לעורכי הדין לבצע את העברת הזכויות על שמו (ראו עמ' 384 ש' 22-34 לפר' מיום 9.4.18 ועמ' 503 ש' 5-6 לפר' מיום 2.7.18). גרסתה של התובעת לעניין חתימתה על המסמך אומנם שונתה חדשות לבקרים, ואולם בסופו של יום הודתה כי קראה את מסמך האישור והבינה את תוכנו, אלא שעל אף שתוכנו לא שיקף את המציאות היא חתמה עליו כיוון שפחר אמר לה לעשות כך, נוכח האמון הרב שנתנה בו. כך העידה בתחילה -
"ש. יכול להיות שכן קראת (=את המסמכים – ה.ש – צ.ו) ?
ת. לא.
ש. אף אחד מהמסמכים?
ת. אף אחד מהמסמכים" (שם, עמ' 384 ש' 3-6)
ואולם כאשר נשאלה איך הדברים מתיישבים עם תשובתה כי קראה את מסמך אישור התשלומים, שינתה טעמה וטענה כי דווקא קראה אותו והעירה כי כלל לא קיבלה את התמורה אך נאמר לה ע"י פחר לחתום עליו על אף שכך –
"ש. אבל העדת שידעת שאת חותמת, שהבנת שאת חותמת על,
ת. קראתי, קראתי, אמרתי לו (לפחר – צ.ו) לא קיבלנו את הכסף .
ש. אז את כן קראת. תחשבי עוד פעם על התשובה, כי נתת תשובה הפוכה ממה שנתת 20 שניות קודם לכן, אמרת לי שלא קראת את כל המסמכים
ת. לא קראתי מסמכי מכר, לא קראתי מסמכים של כל הדברים האלה, האישור אז שהוא הביא לי, ואני לא זוכרת את התאריך שהוא הביא לי, הוא אמר לי פה את תקראי את זה, אני לא זוכרת אם הוא אמר לי קראי, הסתכלתי על זה ראיתי ברפרוף, אמרתי לו לא קיבלתי את הכסף, הוא אמר לי (=פחר – צ.ו) תחתמי בכל זאת ואל תשאלי שאלות.
ש. זאת אומרת שאת המסמך הזה קראת, הבנת, ובכל זאת חתמת?
ת. נכון " (הדגשה שלי – צ.ו; שם, עמ' 384 ש' 13-23)
יתר על כן, על מסמך קבלת התמורה חתם גם בעלה של התובעת והוא אינו יכול לטעון כי חתם סתם בגלל שפחר אמר לו, הרי יחסי האימון הבלתי מסויגים היו בין התובעת לפחר, והתובע, שהיה "מחוץ לעניינים", לא היה שותף לכך ולא טען כי גם הוא כאשתו הלך אחרי פחר באש ובמים.
נוכח כלל המסמכים עליהם חתמו התובעים ואשר, כאמור, חזקה כי הבינו את תוכנם והסכימו לאמור בהם, הרי שגם אם פחר תעתע בתובעים ולא העביר לידם את מלוא תמורת הדירה תוך שהוא דוחה אותם בהבטחות שווא כאלו ואחרות, המצג אשר הוצג ע"י התובעים לעורכי דינם – אטוחי ושקר, היה באופן ברור כי הם התקשרו עם פחר לצורך מכירת דירתם, כי קיבלו את מלוא התמורה בגין הדירה וכי אין כל מניעה מבחינתם כי פחר ימכור את הדירה לצד ג' – סונינו. יתר על כן הוצג והובהר לעו"ד אלטוחי כי התובעים מעוניינים לעת עתה להתגורר בשכירות בדירה אותה מכרו, כאשר הרקע למכירת הדירה היה חובות שצברו התובעים כלפי גורמים שונים.
ויושם על לב, כאשר נשאלה התובעת ע"י בית המשפט כיצד היא מצפה שעורך הדין שלה יפעל כאשר היא מציגה לו אישור שקיבלה את כל התמורה מפחר וכי מאשרת את העברת הזכויות לידיו, השיבה – "כן, בזה אתה צודק" (עמ' 388 ש' 14-18 לפר'). ודומה כי אף כאן הדברים מדברים בעדם.
83. כאמור, התובעים אף ניסו לפגוע באותנטיות של מסמך האישור. כך טענו כי למרות שמצוין בו כי חתימתם אומתה לפני עורך אלטוחי הם לא נכחו במשרדו לצורך אימות החתימה (אף כי אינם מכחישים את עצם חתימתם על המסמך) אלא לטענתם חתמו על מסמך זה לפני פחר ולבקשתו. כך הם טוענים כי התאריך המצוין ע"ג המסמך – 14.10.10 אינו נכון וכי הוא מאוחר לו ונערך אך ורק על מנת לאפשר את המכירה לסונינו ללא ידיעת התובעים.
מיד יאמר – לעניין מועד חתימת המסמך מודה עו"ד אלטוחי כי נפלה טעות בתאריך וכי התאריך הנכון הוא 17.10.10 ולא 14.10.10. לעניין זה הציג עו"ד אלטוחי פלט ממחשבו האישי המעיד כי המסמך נערך ביום 17.10.10 כפי שטען לאורך כל הדרך (מוצג 15 לסיכומי הנתבעים 5-6), טענת ב"כ התובעים כי ניתן לשנות את תאריך קובץ ה – WORD בנקל לא גובתה בחוות דעת כנדרש ומכל מקום, טענה זו מקבלת את אישושה אף מהכתוב במסמך האימות עצמו ולפיו התובעים – "מאשרים בחתימתנו מטה כי מסרנו ביום 17.10.10 החזקה בנכס", ברי כי מסמך האימות לא נכתב לפני המועד המצוין בו עצמו כמועד מסירת החזקה בנכס, וסביר להניח כי נעשה בו ביום, כטענת עו"ד אלטוחי.
84. מכל מקום, אינני מקבל את טענת התובעים כי לא חתמו על המסמך לפני עו"ד אלטוחי. כאמור, גרסתם של התובעים באשר למהלך הדברים בכל הקשור לנושא התובענה שונתה, שופצה, נפרקה ונבנתה חליפות כמה וכמה פעמים, כפי שתואר מעלה ארוכות, התובעים שינו טעמם בכל הקשור לעדותם על פי תחושתם באשר לטיעון העובדתי שיועיל להם. לפיכך אני מעדיף לעניין זה את עדותו של עו"ד אלטוחי על עדות התובעים. לעניין זה יפים דברי כב' הש' א. שטיין בעניין עא 765/18 - שמואל חיון נ' אלעד חיון, (2019) -
"הכלל הבסיסי והעתיק ביותר הוא חזקה ראייתית הקובעת כי מי שמשקר ביודעין בדבר אחד, משקר בכל עדותו: Falsus in Uno, Falsus in Omnibus. חזקה זו מהווה חלק מהמשפט המקובל האנגלי שמשמש מסד לדיני הראיות הנהוגים במקומותינו. היא עברה גלגולים שונים ורוככה במרוצת השנים. מעמדה כחזקה חלוטה שאינה ניתנת לסתירה ניטל ממנה זה מכבר, וכיום היא משמשת חזקה שבשיקול הדעת, שהפעלתה תלויה בשום שכל של הערכאה הדיונית ...הפעלתה של חזקה זו (להלן: חזקת השקר) במקרהו של בעל דין אשר מוסר ביודעין עדות שקרית בנושא מרכזי להתדיינות, המצוי בליבת המחלוקת, הינה ברורה ומובנת מאליה..."
אני מקבל, אפוא, לעניין זה, את עדותו של עו"ד אלטוחי כי מסמך האימות נחתם לפניו, כפי צוין על גביו.
85. זאת ועוד, טענת התובעים לפיה לא ידעו ולא יודעו על כוונת פחר למכור את הדירה לסונינו וכי עובדה זו הוסתרה מפניהם ע"י עו"ד אלטוחי הופרכה באופן חד משמעי. הוכח כי התובעים חתמו על אין ספור מסמכים שתוכנם חד משמעי וברור וכל תכליתם מכירת הדירה לפחר, וכי היו נוכחים במשרדו של עו"ד אלטוחי לאורך כל הליך חתימת הסכם המכר פחר – סונינו, תוך שהובהר להם באופן חד משמעי כי הזכויות בדירה אינן שלהם עוד.
כך הודה התובע כי עו"ד אלטוחי במסגרת הישיבה במשרדו בעניין הסכם פחר – סונינו לא הסתפק בהכנת המסמכים והחתמת התובעים עליהם אלא הסביר להם את מהותם ותוכנם וכי התובע הבין מהסברו כי הדירה אינה שלהם עוד, נוכח מכירתה לסונינו, ובלשונו –
"ת. ...אני זוכר שכאשר היינו אצל עו"ד ביפו חתמנו על המסמכים, אני זוכר את השאלה ששאל העו"ד שזכי כביכול לקח גם בשבילנו וגם בשבילו וזכי שילם לו... "אתם מבינים שאין לכם עכשיו דירה ?" , כשיצאנו החוצה מעו"ד היה אי תנועה עמדנו שרון, זכי ואנחנו אז שאלתי את זכי "מה זאת אומרת אין לנו דירה?" זכי ושרון נתנו לי יד שהדירה הזו נשארת שלנו. נתנו לי לחיצת יד.
ש. למה לא ציינת זאת בתצהיר ?
ת. הסיפור הזה יצא יותר מאוחר באיזה שלב אחרי שאמרתי לעורך דין שלי, לכן זה לא כתוב בתצהיר. זה היה אחרי התצהיר..." (עמ' 18-19 לפר' תביעת הפינוי)
התובע הודה, אפוא, כי היה נוכח בפגישה הנוגעת להסכם פחר – סונינו וכי עורך הדין אלטוחי הבהיר לו בדיוק את מהות ההליך ומהות חתימתו על המסמכים שנלוו להסכם זה, אלא שלטענתו פחר הרגיע אותו שאין הדברים כפי שהם נחזים בעיני עורכי הדין וכי הדירה למרות הכל שלו. לו אכן יש אמת בגרסה זו של התובע, אשר כאמור לא נזכרה כלל בתצהירו בתביעת הפינוי, הרי שברי שהמצג שהציג פחר לתובעים לא היה דומה כלל ועיקר למצג שהוצג להם ע"י עורך דין אלטוחי שהבהיר להם חד משמעית כי הדירה נמכרה לסונינו.
86. טענה נוספת אותה העלו התובעים ובגינה הם מבקשים לייחס לעורכי הדין שותפות במעשה מרמה נוגעת להפרשי תמורת הדירה בין המחיר שצוין בהסכם שטרק- פחר בסך – 1.5 מיליון ₪ לבין המחיר שהוסכם כחודש וחצי לאחרי כן בהסכם פחר – סונינו בסך – מיליון ₪. לטענת התובעים, אין זה סביר כי עורכי הדין לא יעלו תמיהות על כך שאדם רוכש דירה במיליון וחצי ₪ אך מוכרה כעבור זמן קצר במיליון ₪ בלבד. עניין זה מחזק לדידם של התובעים את טענתם כי עורכי הדין אלטוחי ושקר שיתפו פעולה עם פחר וסונינו לצורך ביצוע מעשה גזל הדירה.
אחר שבחנתי הראיות והעדויות בתיק אני סבור כי לטענה זו יש אמנם השלכה על טענת הרשלנות וחובות האמון המוטלות על עו"ד אלטוחי ושקר ואולם אין בה ללמד על מרמה מצדם. אבהיר-
עו"ד אלטוחי לא התעלם מפערי התמורה באשר לדירה בין עסקת שטרק – פחר (1.5 מיליון ₪) לעסקת פחר- סונינו (מיליון ₪ בלבד) והוא העיר לפחר וסונינו כי רשויות המס לא יקבלו את הצהרת המחיר הנטען (כפי שאירע בפועל) וכי אם יפעלו כאמור אזי האחריות מוטלת על כתפם ואולם פחר וסונינו הבהירו לעו"ד אלטוחי כי הסכום מוסכם עליהם ובמידת הצורך הם ישלמו את המס הנוסף ע"י רשויות המס. קשה לראות כיצד יש בדברים ללמד על קנוניה בעניין זה בין עורך הדין למי מהצדדים בעסקה. עדותו של עו"ד אלטוחי בעניין זה לא נסתרה ומכל מקום לא ברור במה צריך עורך הדין להתערב בעסקה בה שני הצדדים מסכימים על המחיר. מכל מקום, וכפי שהבהרנו לעיל, יש לטעמנו בדברים השלכה על סוגיית הרשלנות המיוחסת לעו"ד אלטוחי בטיפול בהסכמי המכר, ובכך ארחיב בהמשך הדברים.
87. טענה נוספת אותה העלו התובעים הייתה כי בהסכם המכר פחר סונינו לא צוין כי פחר שילם את מלוא תמורת הדירה לתובעים. טענה זו אין בה להועיל לתובעים שכן אין כל חיוב לציין בהסכם את הפרט הנזכר, מה גם שבצד ההסכם היה לפני הצדדים את אישורם החתום של התובעים כי קיבלו לידם את מלוא התמורה בגין הדירה. בצד הדברים, גם לטענה זו אני סבור כי קיימת השלכה לסוגיית הרשלנות הנטענת כנגד עו"ד אלטוחי ואף בה אדון בהמשך הדברים.
88. סוף דבר לעניין טענות התרמית, המעל והגזל המיוחסות לעו"ד אלטוחי ולעו"ד שקר– לא מצאתי כי הוכח על ידי התובעים כי עורכי הדין אלטוחי או שקר היו שותפים לקנוניה כזו אחרת לגזילת דירתם של התובעים, כפי שהדגשתי בפתיח לא הובאו לעניין זה ראיות של ממש העומדות ברף ההוכחה הנדרש לטענות מסוג זה.
כפי שציינתי לעיל, עוולת התרמית כוללת חמישה יסודות מצטברים- היצג כוזב של עובדה; אי אמונה באמיתות העובדה; כוונה להטעות; הטעייה בפועל; גרימת נזק ממוני למוטעה (ראו: ע"א 9057/07 אפל נ' מדינת ישראל (2012)). בנדון, לא שוכנעתי כי הוצג לתובעים מצג כוזב ע"י עו"ד אלטוחי או עו"ד שקר, או כי עורכי הדין ניסו להסתיר מהם פרטים אודות עסקת המכר פחר – סונינו, ובוודאי שלא שוכנעתי כי הדבר נעשה מתוך כוונה להטעות כדרישת הסיפא לסע' 56 לפקודה. כאמור אף לא הוכחה הטעייה בפועל שכן שוכנעתי כי התובעים הבינו את מהות ההסכמים השונים וכי אם הוטעו על ידי מאן דהו הרי שהיה זה פחר ולא אחר. מהטעמים הנזכרים אף לא הוכחה טענת הגזל.