14. מכל מקום, ביום חתימת כתב ההתחייבות חתמו התובעים על הסכם שכירות עם סונינו ובו הוסכם כי לעת עתה יוסיפו ויתגוררו בדירה וזאת כנגד תשלום דמי שכירות. תקופת השכירות הוארכה מעת לעת כאשר ההסכם השלישי והאחרון נחתם ביום 2.3.14 (להלן- הסכמי השכירות). תקופת השכירות הכוללת הנזכרת בהסכמי השכירות היא מיום 1.12.10 ועד ליום 2.3.15 (להלן- תקופת השכירות).
ועיקר - בכל אחד מהסכמי השכירות צוין כי המשכיר (סונינו) הוא בעל הזכויות בדירה על כל הנובע ומשתמע מכך (ראו ה"הואיל הראשון" בכל אחד משלושת הסכמי השכירות עליהם חתמו התובעים).
15. ביום 23.11.10 שילמו סונינו את יתרת הלוואת המשכנתא שרבצה על הדירה בסך 201,510 ₪. בצד זה משפחת סונינו נטלה הלוואת משכנתא על שמה בשיעור של כ- 750,000 ₪ ורשמה אותה על הדירה.
16. ביום 21.2.12 חתמו התובעים על מסמך שכותרתו "נספח להסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 31.10.10" (להלן- נספח השכירות) במסגרת מסמך זה צוין, בין השאר, כי סונינו מתכוונים למכור את הדירה לצד ג' וככל שברצונם של התובעים לרכוש מהם את הזכויות בדירה יפקידו בידם פקדון של 10,000 ₪ לצורך שמירת זכותם זו וכן ייחתם בין הצדדים הסכם רכישה כאשר במסגרתו התשלום הראשון לא יפחת מסך של 100,000 ₪ (נספח 16 לתצהיר עו"ד צור, ראו סע' 3-5 להסכם השכירות) וככל שלא ייחתם הסכם רכישה יפנו התובעים את הדירה.
אף באשר למהותו של נספח השכירות חלוקים הצדדים. לטענת סונינו ובאת כוחם, עו"ד צור, אחר ששמעו התובעים כי סונינו מעוניינים למכור את הדירה לצד ג', רצו הם לרכוש מהם את הזכויות בדירה בחזרה, לפיכך על מנת להבטיח עסקה זו הוסכם כי יפקידו 10,000 ₪ כפקדון בידי סונינו, לצורך כך אף פנו התובעים לעו"ד יהושע שחם (להלן- עו"ד שחם) על מנת לגבש את העסקה ואולם בסופו של יום לא הושלמה כל עסקת מכר בין הצדדים. התובעים מכחישים טענה זו וטוענים כי אינם יודעים מיהו עו"ד שחם וכי מעולם לא פנו אליו כלל בעניין רכישת הדירה וכי הנספח עליו חתמו מאושש את גרסתם לפיה נותר להם לשלם לסונינו כ – 100,000 ₪ בלבד לצורך סילוק אותה הלוואה שנתנו לפחר ואז תושב הדירה לידיהם.
****
עד כאן סיפור עיקרי העובדות הנדרשות לנדון בצד חלק מטענות הצדדים באשר לעובדות אלו, ואולם קודם שנעבור לפירוט סדור של עיקרי טענות כל אחד מהצדדים, נבהיר עניינם של הליכים נוספים שנוהלו בין הצדדים או חלק מהם ואשר יש להם חשיבות אף לעניינה של התביעה שבנדון -