מנגד, מר ברון הצהיר כי הקוד היה בידי הנתבעות כל הזמן, וכי הוא לא לקח מהן דבר. לדבריו, לא היה מצב בו הנתבעות נותרו ללא קוד מלא בשרתים שלהן. הוא הצהיר כי אכן ביצע הליך "פירמוט" של המחשב, וזאת כדי למחוק מסמכים אישיים שלו שהיו על המחשב. אך לפני ה"פירמוט" של המחשב הוא העתיק את כל המסמכים שלא היו מגובים באופן קבוע למדיה חיצונית, ולאחר ש"הפירמוט" הושלם, החזיר למחשב את כל החומר שקשור לחברה, כאשר רק החומר האישי שלו לא הוחזר למחשב. עוד הצהיר כי כבר מספר חודשים קודם לכן הודיע לאחראי בחברה, מר איתן אביסרור (שלא זומן להעיד לפנינו), שהוא הולך "לפרמט" את המחשב בעתיד, ואף קיבל לשם כך עותק של מערכת ההפעלה להתקנה מחדש. מדיניות החברה היא שכל אחד אחראי על ה"פירמוטים" של המחשב שלו. התנהלות זו היא לגיטימית ואיננה חורגת מכללי שמירת המידע בחברה, ולכן לא גרמה לנתבעות כל נזק.
מר ברון הוסיף והצהיר כי כל החומר השייך לחברות, שהיה במחשב שלו, היה כל העת בחזקתן של החברות, שכן חומר זה היה מצוי כל העת גם על השרת, למעט מסמכים שלא גובו ונמסרו יחד עם המחשב שהוחזר. עוד הצהיר כי למחרת היום שעזב הודיע באמצעות בא כוחו כי ישיב את מחשב ואת שני הטלפונים בהתאם להוראות הסכם העבודה וכך היה שכן השיב את הציוד לאחר כשבוע.
אשר לטענות התובעות שכנגד כי הוא הפר את זכויותיהן הקנייניות, הצהיר מר ברון כי החשדות של החברות הם חשדות לא מבוססים ואין ראיות לכך. כל טענות החברות לגבי החשש לעבירות מחשב ולגבי נטילת הקוד לצרכי פגיעה לכאורה בחברה הן טענות חסרות בסיס. הוא הצהיר כי לא הייתה לו כל כוונה לעשות שימוש בחומר הסודי של החברות בניגוד להסכם ההעסקה בין הצדדים. כן, הוא חזר והצהיר כי לא הייתה לו כל אפשרות לשבש את הקוד כיוון שקוד המקור היה מגובה במערכת המרכזית, וכל הבדל בקוד שהופיע במחשב כלשהו, מיד היה מתבטל כסותר את הקוד במערכת המרכזית.
כך גם הצהיר מר שסטקוב, שלפי תצהירו במהלך עבודתו כל קוד המקור של השרתים שהיה בחברה היה שמור במערכות ניהול. שרתים אלה היו מגובים ומעודכנים על ידי חברה חיצונית. כל שינוי בקוד היה נדרש ל"פריסה" בשרתים בענן והיה טכנית חייב לעבור במערכות אלו ולכן הופיע בגיבוי. במהלך עבודתו נגע גם בקוד של השרתים וראה שם את הקוד של התובע. עוד הצהיר כי מתחילת עבודתו בחודש אוגוסט 2015 לא היה עד לאף שרת שהקוד שלו היה חסר או לתקלה עקב עזיבתו של התובע בשבועות קודם לכם. למיטב ידיעתו כל השרתים המשיכו לעבוד כרגיל. מנגד, מר תום וולך העיד כי הדבר לא נכון שכן למר שסטקוב הייתה גישה לקוד הפריסה, ולא לקוד המקור, שמהווה חלק קטן מקוד המקור. לדבריו, שינוי בקוד המקור לא היה מגובה אוטומטית לשרתים (עמ' 35 ש' 1-5 לפרוטוקול הדיון).