פסק-דין
הנשיא א' גרוניס:
1. לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' צלקובניק), בשתי בקשות שהוגשו במסגרת הליך פשיטת הרגל של המשיבים 4-3 (להלן – החייבים). בהחלטה נקבע כי שני שעבודים לטובת המשיב 1 (הוא בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, ולהלן – הבנק) נרשמו כדין, והותר לבנק להמשיך בהליכי מימוש ביחס לאחד הנכסים המשועבדים.
רקע
2. החייבים נטלו שלוש הלוואות מהבנק: ההלוואה הראשונה, על סך 500,000 ש"ח, ניתנה לחייבים ביום 12.5.1996; ההלוואה השנייה, על סך 110,000 ש"ח, ניתנה לחייבים ביום 24.8.1998. כל אחת משתי הלוואות אלה התבססה על הסכם מסגרת אשראי נפרד, שבו נקבע גובה המסגרת. סכומה של כל הלוואה היה כסכום המסגרת. כל חוזה הלוואה נחתם באותו יום בו נעשה הסכם מסגרת האשראי הרלוונטי. בגין כל אחד מהסכמי מסגרת האשראי נרשם במרשם המשכונות שעבוד על זכויות החייבים לגבי נכס מקרקעין. מדובר בזכויות חוזיות של החייבים כלפי מינהל מקרקעי ישראל. במרשם אף צוין המספר הסידורי של כל הסכם מסגרת אשראי. בשנת 2004, לאחר שהחייבים פיגרו בתשלומים בגין שתי ההלוואות הראשונות, החל הבנק בהליכי הוצאה לפועל לגביית חובותיהם. ביום 1.7.2004 העמיד הבנק לרשות החייבים הלוואה שלישית במספר, על סך כ-170,000 ש"ח, וזאת לצורך סילוק מקצת מן התשלומים שבפיגור. אין חולק כי ההלוואה השלישית ניתנה לפי הסכם מסגרת האשראי השני. בעקבות מתן ההלוואה השלישית וסילוק חלק מן התשלומים שבפיגור, עיכב הבנק את הליכי ההוצאה לפועל שבהם פתח. ביום 7.7.2005 הוכרז החייב (המשיב 3) פושט רגל, על-פי בקשתו. ביום 19.12.2007 הוכרזה החייבת (המשיבה 4) גם היא פושטת רגל, על-פי בקשתה. לאחר שעוכבו ההליכים נגד החייבים, הגיש הבנק בקשה לבית המשפט להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל שבהם החל, כאמור, בשנת 2004. הנאמן לנכסי החייבים (הוא המערער בערעור שלפנינו) התנגד לבקשה זו, בטענה שהשעבודים אינם בני-תוקף כלפיו, ואף הגיש לבית המשפט בקשה למתן הוראות שבה הועלו מחלוקות שונות בינו לבין הבנק, כפי שיפורט בהמשך.
--- סוף עמוד 3 ---
3. הזכויות שביחס אליהן נרשמו השעבודים לטובת הבנק הן זכויות חכירה בשתי תתי-חלקות מקרקעין. על כל אחת מתתי-החלקות נבנה בית מגורים: האחד, שנבנה על תת-חלקה 7, הוא בית מגוריהם של החייבים; והאחר, שנבנה על תת-חלקה 6, הוא בית מגורים שבו נטען כי מתגוררים הורי החייבת (הם המשיבים 6-5, ולהלן – בני-הזוג דמתי). יוער, כי בידי החייבים לכל היותר מחצית הזכויות בתת-חלקה 6, ומחציתן האחרת נתונה כפי הנראה לגב' דרורה כהן, שלא צורפה כבעלת-דין בהליך. גם מחצית הזכויות הנתונה לכאורה לחייבים בתת-חלקה 6 שנויה במחלוקת, שכן טענתם של בני-הזוג דמתי היא כי זכויות אלה נמכרו להם, תמורת תשלום, על-פי הסכם מיום 16.11.1996.