27. כאן אעשה אתנחתא קלה ואציין, כי על מנת לתמוך באמור לעיל צרפו נתבעים 1-2 עותק מהצוואה של המנוח ומייפוי כוח בלתי חוזר בשפה הערבית (ראו נספח א'). מסמכים אלו תורגמו במסגרת "הודעה על הגשת תרגום בהתאם להחלטה מיום 22.7.20", כאשר התובע לא חלק על תרגום זה.
כעולה מתרגום הצוואה שצרפו הנתבעים הרי שהמנוח (בעל ת"ז כמו של הנתבע 3 ברם מסתיימת בספרות 58) ציווה להוריש את עזבונו לנכדו (ולא לבעלה של הנתבעת 1 כנטען), לנתבע 3 וכן לשני אחים נוספים (מארון אליאס וכן אנטאס אליאס).
אף מנספח שכותרתו "מתנה וייפוי כוח בלתי חוזר" (מיום 19.7.90) עלה, כי המנוח מעביר את זכויותיו בין היתר בחלקה דנן לנכדו - הנתבע 2, לבניו מארון ואנטאנס וכן לבנו עטאללה שהינו הנתבע 3).
בחזרה לטענות הנתבעים 1-2.
28. עוד נטען, כי על פי ההסכם הנ"ל ("מתנה וייפוי כוח בלתי חוזר) נתבע 3 שהיה מיופה כוחו של המנוח היה אמור לבצע את הרישום בחלקות (ראו ס' 22 לתביעה) כך שלכל אחד מהנ"ל (הנתבע 3 , שני האחים ובנה של המנוחה) יהיה 1/4 חלקים מהחלקות.
יורשיו של המנוח ובנה של הנתבעת 1 סמכו על הנתבע 3 שהוא יבצע את הרישום בלשכת רשם המקרקעין וכולם נהגו בחלקות מנהג בעלים כל אחד לפי חלקו.
29. בהסתמך על עסקת המתנה בין המנוח לבין בניו, בוצעו עסקאות בחלקות שלעיל בין הבנים של המנוח לבין עצמם כמפורט להלן:
30. בשנת 1992 אחיו של נתבע 3 המתגורר באוסטרליה, מארון הגיע לביקור בארץ והחליט למכור לנתבע 2 את כל זכויותיו בחלקה דנן ובחלקות אחרות. מאחר ובאותו זמן המנוח (כאמור הסבא של נתבע 2 ואביו של נתבע 3) היה עוד בחיים ובהסכמת כל הצדדים נערך הסכם בשמו כמוכר ואילו הקונה היה בנה של הנתבעת 1. זיכרון הדברים נערך ביום 3.9.92 לפיו ישלם נתבע 2 סך של 10,000 $ בגין הממכר (כעולה מזיכרון הדברים, הרי שהממכר הוא זכויות בחלקות אחרות וכן 500 מ"ר בחלקה דנן). ביום 6.9.92 חתם האח מארון הנ"ל על אישור (צורף כנספח ד לתביעה) כי קיבל ממר אליאס עבדאללה חנא סך השווה ל -10,000$.
לטענת נתבעים 1-2, נתבע 3 ידע על העסקה הנ"ל והוא זה שתיווך בזמנו בין הנתבעת 1 לבין האח מארון.
31. בשנת 1997 הודיע נתבע 3 לנתבע 2, כי בכוונתו למכור את זכויותיו שקיבל במתנה מאביו בחלקה דנן וכן בחלקות נוספות, ברם ביקש כי התמורה תעמוד על 12,000$ ולא על 10,000$ כמו שקיבל אחיו מארון. הנתבע 2 הסכים להצעה. במהלך ביצוע העסקה בין נתבע 3 לנתבע 2 נתגלה, כי נתבע 3 "ובדרך לא דרך" כבר רשם את כלל הזכויות בחלקות על שמו עוד בשנת 1995. הנתבע 2 שאל את נתבע 3 מדוע עשה כן עת יודע הנתבע 3, כי החלקות היו אמורות להירשם על שמות כל האחים והנכד בחלקים שווים. הנתבע 3 השיב לו, כי במסגרת העסקה הוא (הנתבע 3) יחתום לו – לנתבע 2 על 3/4 חלקים מהחלקות, כאשר החלק הנותר, היינו 1/4 חלקים המגיעים לאח אנטאנס יישאר בינתיים רשום על שמו וכאשר יחליט האח אנטאנס למכור את חלקו הרי שהוא (הנתבע 3) גם יחתום על כל מסמך לשם כך.