25. בענייננו, הן ועדת אדירי והן ועדת המכרזים הן גופים ציבוריים, שתפקידם לפעול למען האינטרס הציבורי – האחת בבירור פרשיית שורק 1 והשנייה בבחירת הזוכה במכרז. בין התפקידים הללו לא רק שאין סתירה בין חובת הנאמנות של כל אחד מהגופים הללו, אלא שהם אף משלימים זה את זה, שכן בקיאות בפרטיה של פרשיית שורק 1 מקלה על קביעת עמדה ביחס להשלכותיה על בחירת הזוכה במכרז. ודוק, חששה של ארבע איי כי ועדת המכרזים תסתמך בצורה עיוורת על ממצאי ועדת אדירי (חשש שאיננו נובע בהכרח מזהות החברים בשתי הוועדות) זכתה לאוזן קשבת במסגרת העתירה הראשונה, בעקבותיה קיימה ועדת המכרזים דיון חוזר ומקיף בהשלכות פרשיית שורק 1 על המכרז. דיון זה לא שינה אומנם את התוצאה הסופית, ואולם עובדה זו כשלעצמה אינה גורעת מההתרשמות שהיה זה דיון מקיף וממצה. קיצורו של דבר, מבחינה מהותית אין כל ממש בטענה כי כפילות התפקידים יוצרות חשש לניגוד עניינים במקרה שלפנינו.
השלכות פרשיית שורק 1 על אמינות המציעות
26. ארבע איי סבורה כי פרשיית שורק 1 מלמדת שלא ניתן לתת אמון בחברות ששלטו בחברות שניהלו את מפעל שורק 1 באותה עת, דהיינו בהאצ'יסון וב-IDE, ועל כן היא בדעה שלאור פרשיה זו היה מקום לפסול את חברות הבת שלהן מלהשתתף במכרז. בית המשפט קמא דחה עמדה זו (ראו פסקאות 178-166 לפסק הדין), וגם אני לא מצאתי לה בסיס איתן.
27. מבחינה פורמאלית, נקבעה במכרז הוראת פסילה מחמת העדר אמינות המתייחסת למצב בו המציע או מי ממנהליו, עובדיו או בעליו הורשע בעבירה פלילית (ראו סעיף (V)(H)9.7 לתנאי המכרז). הוראה זו אינה חלה בענייננו, לאור החלטת הפרקליטות שלא לנקוט בהליכים פליליים כלל בעקבות פרשיית שורק 1. ואולם, לצד הוראות המכרז הספציפי, חלים גם הכללים הנהוגים במכרזים ציבוריים, ובכלל זה תקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1933 (להלן: "תקנות המכרזים").
28. תקנה 22 לתקנות המכרזים מונה אמות מידה כלליות אשר ינחו את ועדת המכרזים בעת בחירת ההצעה הזוכה, וכוללת היא, לצד שיקולים כמו מחיר ואיכות העבודה או השירות, גם שיקולים של אמינות המציע ומידת שביעות הרצון מאופן ביצועו בהתקשרויות קודמות. כך למשל, נקבע כי "אין ספק כי חובה על הרשות ללמוד מניסיונה ומהתקשרויותיה בעבר על-מנת להתייעל ולהשתפר לקראת התקשרויותיה בעתיד. חובה זו של הרשות נגזרת מהיותה נאמן של הציבור, והתייעלותה של הרשות היא אינטרס ציבורי מובהק. על-כן האופן שבו מילא מציע כלשהו בעבר את מחויבויותיו בהתקשרות עם הרשות המזמינה או עם גורמים אחרים מקרב הרשויות שעמם היה למציע קשר מקצועי, הוא נתון חשוב ובעל משמעות רבה כאשר הרשות נדרשת להחליט על התקשרויות דומות בעתיד. [...] אין להתעלם מניסיון חיובי שהיה למציע עם השירות הציבורי, בכלל, ועם עורך המכרז, בפרט, כשם שאין להקל ראש במשמעות שיש לניסיון שלילי שנלמד מקשרים קודמים עם המציע" (עע"ם 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים תכנון תאום וניהול פרוייקטים בע"מ, פ"ד נט(2) 145, 160-159 (2004)). הדברים בוודאי נכונים כאשר מדובר בהתקשרות להספקת שירותים או מוצרים דומים. באופן דומה, כאשר מציע במכרז היה מעורב בפעילות הפוגעת בטוהר המידות, קל וחומר בקשר להתקשרות קודמת אצל אותו מזמין המכרז, יהווה הדבר שיקול רלוונטי במכלול השיקולים המנחים את ועדת המכרזים (בג"ץ 295/80 משה קידר עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון, פ"ד לד(4) 468, 475 (1980); בג"ץ 4565/92 שיץ קרית ארבע בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 163, 165 (1993); ע"א 8189/11 דיין נ' מפעל הפיס, פסקה 23 (21.2.2013)). שאלת האיזון בין אמות המידה השונות היא עניין הנתון להכרעת עורך המכרז ומצויה היא בתחום מומחיותה של ועדת המכרזים. משכך, התערבותו של בית המשפט בשיקול דעת זה שמור למקרים מיוחדים, כגון שההחלטה חורגת ממתחם הסבירות עקב חוסר איזון ראוי בין השיקולים השונים הרלוונטיים לעניין (בג"ץ 112/81 ד' זילבר ובניו - קבלני בנין ופתוח בע"מ נ' עיריית באר-שבע, פ"ד לה(4) 456, 461 (1981); עע"ם 2310/02 איגוד ערים אזור דן (תברואה וסילוק אשפה) נ' דסאל מרחבים, חברה לעבודות עפר בע"מ, פ"ד נט(6) 337, 346 (2002); עומר דקל מכרזים כרך ראשון 468 (2004) (להלן: "מכרזים, כרך ראשון")).