(ג) כפי שהובהר, בהעדר צו מניעה זמני – שלא התבקש וממילא לא ניתן – התקדמו הליכי המכרז, ש.מ.ש. הוכרזה כזוכה, ואף החלה על פי הנמסר לנו במהלך הדיון בביצועו. במצב דברים זה, ובשים לב לכך שלא נפל פגם בהשתתפותה ובזכייתה של ש.מ.ש. במכרז, החזרת העניין לוועדת המכרזים משמעה פגיעה קשה בה, ובאינטרס ההסתמכות שלה. ודוק, בנסיבות מתאימות, עשויה פגיעה זו להיות מוצדקת, שכן ספק אם לפנינו מעשה עשוי. ואולם הנזק הצפוי להיגרם לש.מ.ש. הוא שיקול רלוונטי אותו יש להביא בחשבון, ובמקרה זה הוא מוסיף לטעמים המצדיקים להותיר את הכרזתה כזוכה על מכונה.
(ד) זאת ועוד, כפי שכבר צוין, בענייננו לא ביקשה ארבע איי צו מניעה זמני. במצב הדברים הרגיל, שיקול זה היה בעל משקל משמעותי מאד כנגד ביטול תוצאות המכרז בנסיבות דומות (ע"א 7094/10 צורן נ' שפירא, פסקה 26 (18.4.2012); עע"ם 4284/12 עתיד רשת חינוך ובתי ספר בע"מ נ' מועצה אזורית עמק המעיינות (9.7.2012)). בענייננו המשקל שיש לתת לעניין זה מרוכך, וזאת מהטעם שהימנעותה של ארבע איי מלבקש צו מניעה זמני נבעה מכך שכיבדה את ההתחייבות שנטלה על עצמה בהתאם לתנאי המכרז שלא לבקש צווים שיעצרו את התקדמות המכרז (התחייבות זו קבועה בסעיפים (a)2.3 להזמנה ו-(c)2.2 לתנאי המכרז). אף על פי כן, אין לומר כי שיקול זה נעדר כל משקל. תנאי במכרז השולל מהמשתתפים במכרז את האפשרות לבקש סעדים זמניים הוא תנאי המעורר קושי לא מבוטל, ובית משפט זה טרם הכריע בשאלת תוקפו (ראו: רע"א 9333/05 היולט-פקרד (ישראל) בע"מ נ' מפעל הפיס, פסקה 5 (30.10.2005); רע"א 1128/06 מפעל הפיס נ' גולן, פסקה 6 (2.7.2006); רע"א 4328/09 גרינברג נ' מפעל הפיס, פסקה 5 (25.6.2009); עע"ם 3813/11 טלדור מערכות מחשבים (1986) בע"מ נ' מלם מערכות בע"מ, פסקה 21 (5.1.2012)). כשלעצמי, השאלה האם תנאי כזה תואם את תקנת הציבור, והאם ראוי לכלול אותו במכרזים ציבוריים, היא שאלה המחייבת בחינה מעמיקה – ומוטב שהיועץ המשפטי לממשלה ייתן עליו את דעתו, ככל שיש כוונה לשלב תניה כזו במכרזים של המדינה. מאחר שלא שמענו טיעון בעניין זה, אמנע מלהביע עמדה לכאן או לכאן. יחד עם זאת, משקיבלה על עצמה ארבע איי תנאי זה, ונמנעה מלתקוף את חוקיותו, אין היא יכולה להתכחש לכך שכתוצאה מהתקדמות ההליכים נוצרה מציאות חדשה בשטח, וכי היא מהווה טעם נכבד שלא להחזיר את הגלגל אחורנית.
(ה) אחרון, ולא מבחינת חשיבותו, לא ניתן להתעלם מהמשמעויות הכלכליות האדירות שעלולות להיות להתערבותנו בתוצאות המכרז בשלב בו אנו מצויים. המדובר במכרז מורכב מאד, אשר החיסכון שהמדינה תשיג מכוחו בהתאם למחיר שנקבע בחוזה שנכרת עם ש.מ.ש. הוא עצום (כ-3 מיליארד דולר בהשוואה למחיר הנדרש על פי החוזים הקיימים לאספקת מי ים מותפלים). חסכון זה הושג, בין השאר, באמצעות שיתופם של גורמים מממנים זרים בשלב ההתמחרות הסופי, באופן שאפשר לזוכה מתן הנחה נוספת על בסיס הורדה בעלויות המימון (ש.מ.ש. הוזילה את הצעתה בשלב זה ביותר מ-10% לעומת המחיר שהוצע בשלב השני). אם תבוטל הזכייה במכרז, ושלב ההתמחרות הסופי יקוים בשנית, אין כל ודאות כי יושג חסכון דומה. כתוצאה מכך, בנוסף לעיכוב בביצוע הפרויקט (שלב ההתמחרות הסופי אמור לדרוש פרק זמן של 210 ימים, לפי סעיף ((b7.2 לתנאי המכרז), עלולות ההצעות שיתקבלו בסופו להיות פחות אטרקטיביות מהמחיר שנקבע בחוזה שנכרת עם ש.מ.ש.. כך, בוודאי בשים לב לשינויים שחלו בכלכלה העולמית בחודשים האחרונים בעקבות מגפת הקורונה. בנסיבות אלה, דבריו הנכוחים של השופט מישאל חשין ז"ל על "היד הרועדת" בהתערבות במכרזים ציבוריים שמשמעותה היא גרימת הפסד כבד משקל לקופה הציבורית ולאינטרס הציבורי – הם בעלי משמעות חזקה ונוכחת במיוחד (ראו: ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מח(3), 749, 782-781 (1994)).