39. אפתח בטענות הסף אשר בפי המשיבים.
ראשית אדון בטענת השיהוי. טענת השיהוי נחלקת למעשה לשניים. ראשית, שיהוי בהעלאת טענות בקשר לתנאי המכרז ופרסומו, שעל פי הטענה היה על המבקש להשיג עליהן עובר למועד האחרון להגשת ההצעות. שנית, שיהוי בקשר לטענות נגד הזכייה של אור השמש, שהוכרזה כזוכה ביולי 2019 בעוד שהעתירה הוגשה בנובמבר 2019.
40. מאחר ששיהוי עוסק בשינוי אינטרסים ולא בעצם חלוף הזמן, השאלה מהו פרק הזמן שיעלה כדי שיהוי תלויה בנסיבות העניין. יש שימים ספורים יהוו שיהוי, ויש שעומד לרשות המבקש פרק זמן ממושך יותר. השיהוי, על פי עצם טיבו ומהותו, הוא פונקציה של דחיפות, וככל שהנושא דוחק להכרעה, כך יקפיד בית המשפט וידקדק עם המבקש, שלא פנה בזמן לבית המשפט (בג"ץ 6130/12 מועצה כפרית מח'מאס נ' שר הביטחון [פורסם בנבו] (ניתן ביום 8.11.2012) והאסמכתאות המובאות שם). הדרישה לפנות לבית המשפט בלא שיהוי חלה, במלוא תוקפה, בענייני מכרזים (בג"ץ 292/61 בית אריזה רחובות נ' שר החקלאות, פ"ד טז 20 (1); בר"ם 2599/04 מרקעי תקשורת בע"מ נ' החברה העירונית ראשון לציון [פורסם בנבו] (ניתן ביום 6.5.2004)). זאת לנוכח האינטרס הציבורי להעניק לזוכה במכרז ודאות משפטית. השאלה שנבחנת היא האם השתהות בהגשת העתירה הביאה לכך שמי מהמעורבים שינה מצבו באופן שמתן הסעד יפגע ברשות המנהלית, בגורם תם לב או בציבור בכללותו, ופגיעה זו עולה על הפגיעה שהייתה נוצרת אילו הייתה העתירה מוגשת במועד הראוי.
41. בהלכה הפסוקה נקבעו כללים להחלת עיקרון השיהוי, הנבחן בשלושה אספקטים: אופן התנהגותו של העותר (המבחן הסובייקטיבי); האם המחדל בהגשת העתירה במועד פגע באינטרסים ראויים של המשיב (המבחן האובייקטיבי); ומידת הפגיעה בשלטון החוק (עע"ם 8723/03 עיריית הרצליה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חוף השרון פ"ד נח (2004) 732-733, 728 (6); בג"ץ 3/04 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה צפת נ' שר הפנים [פורסם בנבו] (ניתן ביום 26.12.2005)). אמות מידה אלה משמשות לטעמי בבחינת סוגית השיהוי במקרים דוגמת המקרה שלפניי, בו אין תחולה ישירה לתקנות 3 ו-4 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, אך מהותו היא משפט מינהלי.
42. במקרה שלפניי, מצאתי לקבל את טענת השיהוי ככל שהיא נוגעת לתקיפה של פרסום המכרז, אך לדחות את טענת השיהוי בכל הנוגע לתקיפת הזכייה אור השמש במכרז.