31. לטענת העירייה וחכ"א, התנאי של ניסיון ב"חוף ציבורי" נמחק על רקע בקשות שונות שהתקבלו אצל חכ"א ממציעים פוטנציאליים. העירייה וחכ"א הוסיפו וטענו כי במקביל להליכי המכרז, פעלה חכ"א לקבלת האישורים וההיתרים הנדרשים, אולם חל עיכוב בשל פנייתה של היועצת המשפטית לעירייה אל חכ"א. נטען כי היועצת המשפטית לא העמידה בפני חכ"א חוות דעת סדורה כלשהי, ואילו על פי חוות הדעת של המייצג החיצוני, אין כל מניעה תכנונית עקרונית להפעלת עסק במבנה, בכפוף להגשת הבקשה המתאימה למוסדות התכנון.
נטען כי חכ"א היא ישות משפטית עצמאית והתקשרויותיה אינן כפופות לאישורה, הסכמתה או ידיעתה של היועצת המשפטית לעירייה. לטענת העירייה וחכ"א, ניהולו של נכס מקרקעין על ידי חכ"א אינו מהווה כשלעצמו עסקה במקרקעין, וממילא כל העניינים הקנייניים, הכספיים והתכנוניים הוסדרו ומוצו לחלוטין.
32. באשר לטענות כי המכרז "נתפר למידותיו" של מר קימה, טוענות העירייה וחכ"א כי אף לשיטת המבקש, אור השמש כלל לא עמדה בתנאי הסף, ולכן לא ברור כיצד תנאי המכרז הותאמו אליה. נטען כי התנאי בדבר ניסיון הוא תנאי סף שגרתי ומקובל, והדרישה לניסיון בחוף ציבורי בוטלה. העירייה וחכ"א טוענות כי השינוי בתנאי הסף אינו מחייב מכרז חדש, והוא פורסם בעיתונות ובאתר חכ"א.
עוד נטען כי אמנם מר קימה נמנה על חברי סיעתו של ראש העיר, אולם בסופו של דבר מר קימה לא נבחר למועצת העיר ואינו נושא בתפקיד ציבורי כלשהו. העירייה וחכ"א טוענות כי מעדותו של מר קימה עולה כי הוא פגש את ראש העיר פעמים ספורות, ונתן הסכמתו להיכלל במקום לא ריאלי ברשימתו בתקופת הבחירות המוניציפאליות. מעבר לכך, נטען, אין בין מר קימה לראש העיר שום קשר.
33. באשר לעמידת אור השמש בתנאי הסף, טוענות העירייה וחכ"א כי הפסיקה הכירה מפורשות במקרים בהם ניתן לזהות בין ניסיון התאגיד לבין ניסיון האורגנים של התאגיד. העירייה וחכ"א מכירות בעובדה שתנאי הסף בדבר ניסיון מוכח אינו קובע מפורשות את האפשרות שהניסיון יתקיים במציע או בבעלי מניותיו, אך לכל היותר מדובר בטעות שבתום לב בניסוח תנאי הסף. לטענת העירייה וחכ"א, כעולה מעדותו של מר קימה, הניסיון של בעלי מניות חברת אור השמש מיוחס לחברה בעצמה, והגשת ההצעה על ידי החברה נעשתה בתום לב וככל הנראה על רקע ייעוץ משפטי שקיבל מר קימה.
לטענת העירייה וחכ"א, יש להעדיף פרשנות המקיימת את הצעות המציעים על פני זו הפוסלת אותן. נטען כי מדובר לכל היותר בתקלה פרוצדורלית של אי דרישת הבהרות מצד המציע, ולא תקלה מהותית. בנוסף, נטען כי גם אם היה על ועדת המכרזים לפסול את הצעתו של המציע, היה על הוועדה להכריז על זכייתה של המציעה האחרת, וזו אפשרות שגם המבקש לא מעלה על דעתו.