61. בנסיבות אלה, כאשר התובע קבע קביעות קטגוריות לא מנומקות – משל היו תורה מסיני – וביקש להכתיב לנתבעים דרך פעולה תחת איומים, נהיר כי לא ניתן לומר שניהל –"משא ומתן כדי לשכנע להגיש ערעור" (כניסוחו בסעיף 11 לסיכומיו) או ניסיון כן – "לשכנע את הצד השני למה כן ולמה לא" (עדות התובע, עמ' 18 לפרוטוקול שורה 20) כפי שהוא דורש מו הנתבעים.
62. לאור האמור, מכתבי התובע אינם מהווים משא ומתן על מנת לשכנע ועל כן ניכר כי לא זו היתה אפילו פרשנותו שלו את המחוייבות ההדדית של הצדדים, ויוזכר כי גם בכתב התביעה לא כך הוצגו הדברים על ידו.
63. למען הסר ספק וגם במקרה שניתן היה לקבוע כי קיימת חובה על הצדדים לנהל משא ומתן ולשכנע האחד את משנהו האם וביחס לאיזה פסק דין יש מקום להגיש ערעור – חובה חוזית שלטעמי אינה קיימת, כאמור לעיל – אינני סבור כי התנהלות הנתבעים ביחס למגעים לאחר מתן פסקי הדין שונה באופן מהותי מזו של התובע, ובמידה שניתן להתייחס אל מכתביו כאל משא ומתן על פי ההסכם בין הצדדים ניתן להתייחס באופן דומה גם אל מכתב הנתבעים.
64. זאת ועוד, הגב' שרון רון – בתו של הנתבע 2 ומי שעל פי עדותה פעלה מטעם הנתבעת 1 בכל הקשור לתביעות נגד המפרים, העידה (סעיפים 34-27 לתצהירה וכן עמ' 22 לפרוטוקול שורות 32-27 ועמ' 24 שורות 28-17) כי הנתבעים קבלו ייעוץ משפטי מעו"ד יובל אזני באשר לסיכויי הערעורים על פסקי הדין, אותו הוכיחו הנתבעים באמצעות חשבונית שהנפיק להם עו"ד אזני ואסמכתא לתשלום (נספחים ב'-ג' לתצהיר הגב' רון) המתייחסת במפורש לבחינת שלושת פסקי הדין, וכי פעלו על פי ייעוץ זה.
65. הגב' רון העידה כי עדכנה את התובע טלפונית בעמדת הנתבעים על פי הייעוץ באשר להעדפה לערער על פסק הדין בתביעת גלסופט ולא על שני פסקי הדין האחרים (עמ' 22 לפרוטוקול שורה 33 – עמ' 24 שורה 3).
66. כראיה לקיום שיחה זו צרפה הגב' רון לתצהירה את הודעת הדוא"ל ששלחה אל התובע, אליה צורף עותק מכתב הנתבעים אליו מיום 16.2.17 (נספח ז' לתצהירה), הפותחת במילים –"בהמשך לשיחתנו הטלפונית ...", כאשר לטענת הגב' רון באותה שיחה מקדימה הבהירה לתובע כי לאור הייעוץ המשפטי שקבלו אין הם מעוניינים לערער על שני פסקי הדין בתביעות אילון וברק אלא רק על פסק הדין בתביעת גלסופט, ערעור בו עסק המכתב הנלווה.
67. כאמור, גם בחקירתה הנגדית התייחסה הגב' רון לענין זה כך (עמ' 23 לפרוטוקול שורות 8-3) –