76. הנתונים שהובילו את ד"ר וולפסון למסקנה האמורה לא פורטו בחוות דעתו. כאשר נשאל לפשר הדבר בחקירתו הנגדית השיב כי הניח שיאמינו לו ואולם אין מדובר בתשובה עניינית, בפרט כאשר היא ניתנת מפיו של מומחה המתיימר לערוך חוות דעת מקצועית (ר' עמ' 71-70 לפרוטוקול).
77. כאשר נשאל ד"ר וולפסון כיצד הגיע לנתון ה"מדויק" של 55 מ"מ גשם בנתניה השב כי מדובר בהשערה שלו על סמך תחנות מדידה סמוכות (עמ' 73 שורות 26-23; עמ' 76-74 לפרוטוקול). ד"ר וולפסון הודה כי לצורך מדידת כמויות הגשם השעתיות דלה נתונים מתחנות כפר ידידיה ורופין שאינן כה סמוכות לעיר נתניה אלא הן התחנות הכי סמוכות שיש בהן מדידה שעתית (עמ' 88 לפרוטוקול).
78. החישוב של כמויות הגשם השעתיות על סמך תחנות מדידה סמוכות לוקה בבעייתיות טבועה אשר מתחדדת גם לנוכח טענתו של המומחה מטעם הנתבעת, מר ארבל, אשר ציין כי במסגרת אירוע הסערה שבין 4-10.1.13 הייתה שונות מרחבית גדולה מאוד של כמויות גשם (לצורך ההמחשה כמות הגשם הסופתית בתל יצחק עמדה על 195 מ"מ בעוד שכמות הגשם הסופתית בקדימה עמדה על 275 מ"מ, שהם 40 % יותר (!) באופן אשר מאפשר להגיע לאמדן גס בלבד (ר' עמ' 5-4 לחוות דעתו של מר ארבל, ועמ' 194 לפרוטוקול).
79. מכל מקום, מחקירתו הנגדית של ד"ר וולפסון עלה כי לכל סטייה, ולו של מ"מ בודד, בהערכת כמות הגשם השעתית עשויה להיות השפעה על הגדרת שכיחותו של אירוע הגשם, ומדבריו של ד"ר וולפסון עצמו במהלך החקירה הנגדית עלה כי במקרה של 54 מ"מ (כלומר כמות פחותה במ"מ אחד מזו שהציב ד"ר וולפסון כהשערה בחוות דעתו) - שכיחות האירוע הייתה הופכת לאחת לחמישים שנה, באופן שדווקא נוגד את ההיגיון (ר' עמ' 76 שורות 13-1 לפרוטוקול). מעבר לכך שד"ר וולפסון לא הציג את הטבלאות והנתונים שעל בסיסם הגיע למסקנות שציין בחוות דעתו, גם לא מצאתי טעם ענייני לכך שגם ביחס לאותן תחנות מדידה המפיקות נתוני מדידה שעתיים לא ביצע סקירה היסטורית על מנת לראות האם ומתי נמדדו בהן בעבר כמויות גשם של 55 מ"מ בשעה וחצי (עמ' 82-79 לפרוטוקול).
80. בשים לב לטענה – שאומתה בעדותו של המומחה ארבל מטעם הנתבעות עצמן – בדבר שונות מרחבית רבה בין תחנות המדידה השונות ביחס לכמויות הגשם שירדו בתאריכים הרלוונטיים, ובפרט מקום שד"ר וולפסון לא הציג אסמכתאות מקצועיות לביסוס הנוסחה לפיה חישב או העריך את כמויות המשקעים השעתיות בנתניה על סמך תחנות המדידה האחרות (עמ' 91-88 לפרוטוקול) – הקושי באופן הסקת המסקנות בחוות דעתו מתחדד עוד יותר.