שנית, טוענים התושבים כי התכנית קובעת הוראות מחוץ לקו הכחול של התכנית (הדרך הגובלת בתכנית), וזאת בחוסר סמכות ומתוך שיקולים זרים. לדידם, חשיבותה של טענה זו טמונה בסוגיית הבעלות על השטח: התושבים טוענים כי חלקה 340 - שהיא השטח עליו חלה התכנית ואינו כלול בקו הכחול- כלל אינה בבעלות היזמים. לאור זאת, היה צורך לבחון האם הם "בעלי עניין בקרקע" לפי סעיף 61א(ב1) לחוק התכנון והבניה, בחינה שלא נעשתה, ובכל אופן היזמים אינם עומדים בה, שכן בבעלותם פחות מ-75% אחוז מהקרקע כנדרש. לפיכך, היזמים כלל לא יכלו להגיש את התכנית. עוד הם טוענים, כי אופן קביעת הקו הכחול נעשה משיקולים זרים: הדרך המסומנת כדרך מס' 1 וכתא שטח 800, שמחצית שטחה נמצא בחלקה 340 בה ליזמים אין כאמור בעלות, לא נכללת במלואה בתחום התכנית, על אף שהתכנית קובעת הוראות לגביה. לדידם, הדבר נעשה על מנת להימנע מהצורך לעמוד בעמידה בתנאי סעיף 61א(ב1) לחוק או מהגעה להסכמות עם קק"ל, הבעלים בחלק האמור של הדרך.
3.2. טיעוני הרשות המקומית
הרשות המקומית טוענת ראשית כי התנהלות והחלטות הועדה המחוזית חורגות ממתחם הסבירות ואינן מידתיות. החלטות הועדה המחוזית, לדידה, נשענו לאורך כל הדרך על שיקול אחד ויחיד והוא שיקול הציפוף. זאת, תוך התעלמות מפרמטרים ושיקולים משמעותיים אחרים. לחילופין היא טוענת, כי ככל שנתנה הוועדה משקל לשיקולים אחרים, מדובר במשקל מזערי שאין בו כדי להטות את הכף ועל כן בהתנהלות לא סבירה המחייבת התערבותו של בית משפט זה.
לעניין הסבירות, טוענת הרשות המקומית כי המשקל שניתן לשיקול הצפיפות הינו משקל "חזות הכל" אשר בכוחו לבטל למעשה את יתרת השיקולים שהיה על הוועדה המחוזית וועדת המשנה לעררים לשקול, או לא לתת להם משקל ראוי. על כן, מדובר בהחלטה שאינה סבירה.
לעניין המידתיות, טוענת הרשות המקומית כי הפער האפסי בין הצפיפות העירונית הכוללת בעיר באם תאושר התכנית (בת כאמור 285 יח"ד) לבין אישור תכנית בת 150 יח"ד, אינה מצדיקה פגיעה חמורה כל כך באיכות חיי התושבים במערב העיר ובמעמד העירייה והוועדה המקומית. זאת, במיוחד כאשר הרשות המקומית הציגה פתרונות לאיון פער זה, בדמות תכניות להגדלת היצע הדירות במעטפת העיר ובמיקומים נוספים, באמצעות בניה רוויה.
עוד טוענת הרשות המקומית כי המשקל שניתן על ידי הועדה המחוזית לעמדת העירייה והוועדה המקומית לאורך הליך התכנון היה נמוך באופן העולה כדי חוסר סבירות.