טענה שלישית של התושבים לחוסר סבירות היא כי לא היה זה סביר להתעלם מעמדת הקהילה הפורמאלית (הרשות המקומית) והקהילה הלא פורמאלית (תושבי השכונה) ללא טעם מיוחד. התושבים טוענים כי הועדה המקומית הציגה בפני הוועדה המחוזית את החזון התכנוני הנבחר בתכנית המתאר הכוללנית ותכניות שונות המקודמות בעיר – לפיהם הבנייה במרכז העיר תישאר נמוכה בעוד הבנייה הרוויה והגבוהה תרוכז במעטפת. אלה, משמרים את מאפיין את סגנון ה"עיר-מושבה" מחד, ומאפשרים למי שחפץ בסגנון חיים עירוני יותר לממש רצונו, מאידך. הועדה המקומית התנגדה לתכנית המוצעת ולבנייה גבוהה בלב השכונות הוותיקות. ואולם, מוסדות התכנון הסתמכו, לטענת התושבים, על טענות של סמכות בלבד, והתמקדו בשאלה האם יכולה הוועדה המחוזית לכפות תכנון על הוועדה המקומית. בכך, התעלמו הם למעשה מעמדת הוועדה המקומית ומן השאלה המהותית, שאלת הסבירות, והיא: האם נכון לכפות בנסיבות המקרה את התכנון על הוועדה המקומית. התושבים טוענים, כי דחיית התנגדות ועדה מקומית לתכנית מקומית מטילה על הרשות נטל הנמקה כבד יותר מזה הנדרש לדחיית התנגדות של מתנגדים אחרים. זאת, בשל טיבה ומהותה של הועדה המקומית כמייצגת "החוקה התכנונית" והחזון התכנוני הנבחר של הקהילה, ובהתבסס על חומר תאורטי-מחקרי-סוציולוגי שצוטט בעתירתם ובעתירת העירייה. בענייננו, טוענים התושבים כי הצדקת הוועדה המחוזית את הדחייה בעיקרון הציפוף ובצו השעה בלבד, לא עומדת בנטל זה. זאת, בין היתר, כיוון שהרשות המקומית הראתה שוב ושוב כי היא פועלת לציפוף העיר במסגרת תכניות אחרות שכבר אושרו (למשל: רש/1010, רש/446).
אציין כי בעתירתם, העלו התושבים טענת חוסר סבירות נוספת, אותה זנחו בסיכומיהם, והנוגעת להיקף טענותיהם בערר. טענתם הייתה כי החלטת ועדת הערר למחוק חלק מטענותיהם, שלא הופיעו בערר הרשות המקומית, אינה סבירה. לאור ההלכה הקובעת כי אין להיזקק לטענה שהוזכרה בכתבי הטענות אך נזנחה במסגרת הסיכומים, לא אדון בטענה זו (ראו: ע"א 2950/07 יונס מוחמד סולימאן נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 26.10.2009)).
כעת אפנה לטענות חוסר הסמכות של התושבים.
3.1.ב. טיעוני התושבים לחוסר סמכות
ראשית, טוענים התושבים כי התכנית סותרת את תכנית המתאר המחוזית – תמ"מ 5 – הגבוהה ממנה בהיררכיה ולכן עדיפה עליה. ציר ז'בוטינסקי, המוגדר בתמ"מ 5 כ"ציר ירוק עירוני ראשי" (להלן: הציר הירוק) לא עוגן בתכנית, בניגוד לדרישות תמ"מ 5 וללא שניתן פטור כנדרש. הם מפרטים, כי מסמכי התכנית לא מעגנים או מזכירים כלל את הציר, וכי לא הוכן נספח פיתוח ועיצוב נופי כנדרש בסעיף 4.6.5 לתמ"מ 5. לדידם, במצב זה, ללא עיגון בתכנית של הציר הירוק כולו, כלל לא ניתן היה לאשר את התכנית. לחילופין, טוענים הם כי גם אם ניתן לעגן את הציר בתכניות נקודתיות ללא תכנון הציר בשלמותו, מגישי התכנית אינם "בעלי עניין" בכל שטח הציר אלא רק במחציתו, ולא קיבלו את האישורים הנדרשים מהרשות המקומית בהקשר זה. עוד הם מוסיפים ביחס לטענות שהעלו המשיבים בהקשר זה (ויובאו להלן), כי לפי הוראה 9.4.2 לתמ"מ 5, דחיית עריכת נספחי תכנון כפי שנעשתה בענייננו, תיעשה רק "מטעמים מיוחדים שירשמו בהחלטה". הוועדה המחוזית כלל לא דנה בעניין הדחייה בהחלטתה לאישור התכנית, וכלל ההצדקות ניתנו בדיעבד ובתשובה לעתירות שהוגשו. לכן, לדידם, יש לקבוע כי הוועדה המחוזית וועדת המשנה לעררים חרגו מסמכותן כשאישרו את התכנית.