ובבג"צ 2285/93 אוסי נחום נ' גיורא לב ו-6 אח' פ"ד מח(5) 630 ,עמ' 641-642 נקבע:
"השיהוי האובייקטיבי קיים כאשר מרוץ הזמן, עד הגשת העתירה, אפילו לא נגרם באשמת העותר, גרם לשינוי המצב, באופן שקבלת העתירה באותו מועד תגרום נזק, שהיה נמנע לו הוגשה העתירה במועד הראוי."
(ההדגשה שלי מ' א' ג')
בענייננו טוענים היזמים כי עם פרסומה של התכנית למתן תוקף ברשומות, ביום 2.11.17, הרי שלפי הדין היא בגדר חיקוק והציבור רשאי להסתמך על הוראותיה. מדובר במועד הקודם כחודש להגשת עתירת הועדה המקומית, ואף יותר מכך להגשת בקשת הוועדה המקומית להארכת מועד להגשת העתירה. היזמים מציינים כי עם אישור התכנית הם החלו להיערך למימוש הזכויות, וכך עשו גם צדדים שלישיים נוספים בעלי זכויות במתחם. במסגרת זו הושגו הסכמות לעניין עריכת תכנית איחוד וחלוקה כמתחייב. לטענתם, היערכות זו מבחינתם משמעה כי הם הוציאו כספים ונטלו על עצמם התחייבויות שונות.
הרשות המקומית מצידה, טוענת כי מועד הגשת העתירה לא פגע בזכויות הועדה המחוזית וועדת הערר, ולא בזכויות היזמים. במיוחד היא מציינת כי עתירת אלוני הוגשה 3 חודשים קודם לכן, ולכן הייתה עתירתם תלויה ועומדת עם הגשת עתירת הרשות המקומית. מדובר בעתירה כנגד אותם משיבים ובאותו עניין בדיוק, כך שהמשיבים כולם לא שינו מצבם לרעה, וככל שעשו כן, עשו כן על רקע עתירת אלוני.
איני סבורה כי היזמים והמשיבות 1-2 לעתירות בענייננו, הצביעו על פגיעה חמורה ומשמעותית המצדיקה כי אקבע שהתקיים שיהוי אובייקטיבי. ספק בהקשר זה האם הוצאות כספיות (שלא כומתו או הוערכו) ו"היערכות למימוש זכויות" מהווים שינוי מצב בלתי הדיר או קיצוני, שהוא הגורם בדרך כלל לקביעה כי מתקיים יסוד השיהוי האובייקטיבי.
כמו כן, כפי שציינו היזמים, כיוון שעתירת אלוני הוגשה במועד וללא שיהוי, טיעון זה נחלש ביותר. יזמים עתירי ניסיון כבענייננו (ובוודאי באי כוחם), מכירים היטב את הליכי הערעור על החלטות מוסדות התכנון ואת המועדים הקבועים בדין לכך. ככל שנקטו בצעדים טרם חלוף המועד להגשת העתירה, הרי שנטלו סיכון ביודעין, במיוחד לאור הנסיבות בהליכי הערעור הרבים והשונים והידיעה על ההתנגדות הרבה לתכנית. לאחר חלוף המועד להגשת העתירה, כבר ריחף ענן עתירת אלוני מעל לראשם של היזמים, וכל צעד לשינוי הזכויות שעשו לאחריה, גם הוא סיכון שבחרו ליטול על אף קיומה. אוסיף לכך כי כפי שטענו היזמים בעצמם, התכנית אמנם אושרה מוקדם יותר, אך פורסמה למתן תוקף רק ביום 2.11.17 (ומשם בלבד מעמדה מחייב לפי הדין). אני קובעת אם כן, כי עתירת העירייה אינה לוקה גם בשיהוי אובייקטיבי.