ההידרשות ליסוד השלישי של שלטון החוק, נחוצה רק מקום בו קבע בית המשפט כי מתקיים שיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי, והוא עשוי לשלול שיהוי זה. על כן, בענייננו, אין צורך להידרש ליסוד זה. וראו את שנקבע בג"ץ 8049/16 לאה אלון נ' פרקליטות המדינה (המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין) (פורסם בנבו, 2017):
"במקרים בהם מתגלה בהחלטה המינהלית מושא העתירה פגיעה קשה בשלטון החוק, עשוי בית המשפט שלא להיזקק לטענת השיהוי: "פועלו של שיהוי, אפילו הוא מתקיים ביסודותיו הסובייקטיביים והאובייקטיביים, עשוי להישלל מקום שהמעשה בגינו מובאת העתירה, מגלם פגיעה משמעותית באינטרס הציבורי, והימנעותו מלהיזקק לה עלולה לפגוע בעקרונות יסוד של שלטון החוק" (עע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע, [פורסם בנבו] פס' 96 (7.12.2006); בג"ץ 1262/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' סיעת ש"ס, פ"ד סא(1) 185, 194-192 (2006))."
למעלה מן הצורך, וכפי שאראה בהמשך פסק הדין, אציין כי החלטות הוועדה המחוזית וועדת הערר – שנגדן מופנות העתירות – אינן מגלמות פגיעה באינטרס הציבורי כאמור, וההיפך הוא הנכון. זאת, בהיותן החלטות תקינות מבחינה שלטונית ומנהלית, העולות בקנה אחד עם תכניות מתאר מחוזיות וארציות, ועם מדיניות התכנון העכשווית ככלל.
בבג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(6) 25 (2002), להלן: עניין עמותת שיח חדש), נדונה חוקיותן של החלטות שקיבלה מועצת מקרקעי ישראל לשינוי ייעוד קרקעות חקלאיות במסגרתו, נדחתה טענת השיהוי, בשל חשיבותה של הסוגיה מבחינת אינטרס הציבור:
"גם דינה של טענת השיהוי להידחות. (...) הטעם השני הוא כי העתירות מעלות שאלות משפטיות שאינטרס הציבור בהן הוא גדול במיוחד. הן נוגעות להחלטות בעלות השלכות כלכליות וחברתיות רחבות היקף ביחס למקרקעי המדינה ולשימוש בהם. אינטרס זה מטה את הכף לכיוון שמיעת העתירות ובחינת השאלה אם נתקבלו כדין. אשר-על-כן גם דין טענה זו להידחות."
אני סבורה, כי בדומה לעניין שיח חדש, להכרעה בעתירות שבפניי חשיבות כלכלית וחברתית רבה, שתובהר בהמשך הדיון. גם מסיבה זו, אין בידיי לקבל את טענת השיהוי.
4.2. טיעונים מקדמיים נוספים
היזמים מצידם, מעלים עוד שתי טענות סף. ראשית, טוענים הם, כאמור, כי העתירה הוגשה בניגוד לדין, לאור התנגדותו של היועץ המשפטי לעירייה להגשתה ולאור התנהלות העירייה שלא עדכנה את היועץ בדבר קבלת החלטה המנוגדת להמלצתו בכתב, לא הזמינה אותו להשמיע דעתו בפניה בעל-פה ולא קיבלה חוות דעת נוגדת לשלו. שנית, טוענים היזמים כטענת סף, כי העתירה – בהיותה תכנונית במהותה – מבקשת מבית המשפט להעמיד את שיקול דעתו תחת שיקול דעת גופי התכנון המוסמכים, בניגוד להלכות שנקבעו בבית המשפט העליון.