בעת"מ (מינהליים ת"א) 49056-01-14 אלימאל בע"מ נ' עיריית תל-אביב (פורסם בנבו, 1.6.16) (להלן: עניין אלימאל), הבעתי את עמדתי לגבי השימוש הרב והעודף הנעשה מצד הרשויות בטענות הסף המקדמיות, כדבר שבשגרה. בין היתר, כתבתי שם (בעמ' 11):
"אכן, שיקולי צדק, יעילות, אינטרס הציבור ושלטון החוק גוברים פעמים רבות על כללי הסף, עם זאת אני סבורה, כי כאשר דנים בכללי הסף, אין לשעות לטענת הרשויות לקיומם של כללי סף, המועלות כדבר שבשגרה, בהרבה מקרים, מהפה ולחוץ, ללא בסיס, כפי שנעשה במקרה שלפניי, ויש למנוע מהעותר את הביקורת השיפוטית רק במקרים חריגים."
אמנם, במקרה שלפניי העלו המשיבות 1-2 (הן "הרשות" בענייננו) את טענת השיהוי בלבד, והיזמים הם שהעלו את שתי הטענות האחרות. אולם, כפי שעולה מדבריי בעניין אלימאל, אני סבורה כי על הדגש להיות על זכותו של העותר שיינתן לו יומו בבית המשפט. הטענות שהעלו היזמים בהקשר זה, אין להן מקום כטענות סף, והן גם אינן מן הטענות המקובלות, אליהן ישעה בית המשפט בדרך כלל. טענת הביקורת השיפוטית על החלטות מוסדות התכנון ומידת ההתערבות בהחלטות אלה, תיבחן בהמשך, שכן היא בלב טענותיהן של המשיבות 1-2 בתשובה לעתירות ומקומה בדיון בעתירה לגופה.
פרק שני: סבירות ומידתיות החלטת ועדות התכנון
5. הערות מקדמיות על מידת התערבותו של בית המשפט בשיקול דעתם של מוסדות התכנון
אקדים ואתייחס לסוגיית מידת ההתערבות הרצויה והנהוגה מצד בית המשפט בהחלטות מוסדות התכנון. ההלכה היא, כי בית המשפט יתערב בהחלטה שקיבל מוסד תכנון, רק במקרים חריגים, ובאחת העילות המובהקות, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום לב וחוסר סבירות קיצוני. בעע"מ 2418/05 צ'רלס מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (פורסם בנבו, 2005, להלן: עניין מילגרום), נדון ערעור על עתירה כנגד הליכי האישור של תכנית מיתאר מקומית לירושלים, וכנגד החלטות וועדות התכנון בעניינה. בית המשפט דחה את הערעור, וכך כתבה כב' השופטת, לימים הנשיאה, אסתר חיות (פס' 9 לפסק הדין):
"כלל נקוט הוא בידינו כי בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות".