היינו, ככל שרשויות התכנון לוקחות בחשבון את כלל השיקולים הללו, לרבות שיקולים כלכליים וחברתיים, הם עדיין מצויות במסגרת תפקידן כרשויות תכנון, ועל בית המשפט למעט מלהתערב בהכרעותיהן, ככל שבוצעו כדין.
6. על סבירות ואיזון שיקולים
בפתח הדיון בשאלת הסבירות יש להניח את התשתית לטיעוני העותרים לפיהם לא ניתן משקל ראוי לכלל השיקולים שהיה על המשיבות 2-1 לשקול, לבד משיקולי הציפוף.
פרופ' יצחק זמיר, בכרך החמישי בסדרת ספריו על הסמכות המינהלית, טוען כי לעילת הסבירות במשפט המנהלי, יש שני מובנים עיקריים. הראשון, נוגע לבחינת סבירות ההחלטה עצמה, והשני נוגע לאופן גיבוש שיקול הדעת (האיזון בין השיקולים). פרופ' זמיר מציע להפריד בין שני המובנים של עילת הסבירות, ולייחד עילה נפרדת לאופן גיבוש שיקול הדעת, מבחינת המשקלות שניתנים לשיקולים השונים ולאיזון ביניהם. פרופ' זמיר מציע לכנות עילה זו עיוות הסמכות (ראו: פרופ' יצחק זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ה (עילות הביקורת), פרק 83, עיוות הסמכות (עתיד להתפרסם בשנת 2020, להלן: יצחק זמיר, עילות הביקורת) (להרחבה על עמדתו זו של זמיר, ראו פסק דיני בעמ"נ (מינהליים ת"א) 31473-10-17 סמ"ר חן בן חיון נ' ראש אכ"א, צבא ההגנה לישראל (פורסם בנבו, 22.12.2019), להלן: עניין בן חיון), בעמ' 11-12).
מדובר במקרים בהם, כנטען בענייננו, חוסר סבירות ההחלטה נובעת מכך: "שהרשות נותנת לאחד השיקולים הענייניים משקל בלתי-ראוי, בין שהיא ממעיטה מאד מערכו של שיקול בעל חשיבות רבה ובין שהיא מגזימה מאד בערכו של שיקול שאין לו אלא ערך מועט" (יצחק זמיר, עילות הביקורת).
כפי שציינה לעניין זה פרופ' דפנה ברק-ארז בספרה משפט מינהלי, פרק 20: אי-סבירות, 725 (2010): "ניתן לומר כי אפשר להקדיח את התבשיל גם כאשר שמים בו את כל המרכיבים הנכונים, אך בכמויות החורגות מן הנדרש במידה ניכרת".
בפועל, בעבר, הוכרה עילה של "איזון האינטרסים" אלא שזו נבלעה, מאוחר יותר בעילת הסבירות (ראו: יצחק זמיר, עילות הביקורת, שם, טקסט ליד ה"ש 29-26, וכן: בג"ץ 156/75 פאוזי דקה נ' משרד התחבורה, פ"ד ל(2) 94 (1976)).
בעניין בן חיון הבעתי את עמדתי, לפיה יש לאמץ אבחנה זו של פרופ' זמיר, ולחזור לדבר על המשקולות שניתנו לשיקולים השונים ולאיזון ביניהם. מכל מקום, בין אם נראה בכך עילה נפרדת של עיוות הסמכות, ובין אם נכלול זאת במסגרת עילת הסבירות, כפי שנעשה עד כה, הרי שחובה על הרשות המנהלית, לקחת בחשבון, במסגרת שיקול דעתה, את כל השיקולים הענייניים, לתת לכל אחד את המשקל הראוי ולאזן ביניהם (ראו, בין רבים: בג"ץ 389/80 דפי זהב נ' רשות השידור, פד"י לה(1) 421, 445 (1980); בג"ץ 6163/92 יואל אייזנברג נ' שר השיכון, פד"י מז(2) 229, פסקה 51 לפסק דינו של השופט, לימים הנשיא, אהרן ברק (1993); בג"ץ 4668/01 ח"כ יוסי שריד, יושב-ראש האופוזיציה נ' ראש הממשלה אריאל שרון, פ"ד נו(2) 265 (2001)) בג"ץ 5562/07 עו"ד דרור שוסהיים נ' שר לבטחון פנים (פורסם בנבו, 2007).