כיוון שמדובר בתוספת יחידות דיור בתחומי עיר אחת, יש לקחת בחשבון הן את השפעת תוספת יחידות הדיור על השכונה, הן את השפעת פרויקטים נוספים אפשריים על השכונה, הן את העיר כולה. אין זה סביר, כי בכל פעם שתוגש בקשה לאישור תכנית בינוי, תדון ועדת התכנון המקומית מחדש, ותשקול שיקולים אלו כבראשונה. יש לראות את העיר בהסתכלות כוללת ולקבוע מדיניות מנחה לאורה תיבחן כל תכנית. כמובן שיש לעדכן ולבחון מדיניות זו לאורך זמן, לאור פיתוח התשתיות והתגשמות או אי התגשמות הציפיות למימוש זכויות בניה ותוכניות בשכונה כזו או אחרת, אך יש צורך במדיניות עירונית כוללת, שצריכה לתת את הדעת, כמובן, לאזורים ולשכונות הנכללים בתחומה.
ואולם, האם משמעות הדבר כי בהיעדר מדיניות עירונית כוללת, הבאה לידי ביטוי בתכנית תקפה, תעמוד העיר בקיפאון? האם אין לקדם תכניות פרטניות ונקודתיות במצב שכזה? לשאלה זו אפנה כעת, תוך דיון ביחס הראוי בין תכנון כולל לתכנון פרטני. היינו, האם יש לקדם שכונות ומתחמים בעיר, כמו רמת השרון, הנעדרת תכנית כוללת.
שאלת היחס הראוי בין תכנון כולל לתכנון נקודתי נדונה רבות זה מכבר, הן על ידי מוסדות התכנון ברמות השונות, הן במסגרת בתי המשפט. ניתן לומר כי התכנון הכולל מהווה מסגרת, קו מנחה עבור מוסדות התכנון בבואם לקבוע תכנית נקודתית.
יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט נועם סולברג, בעע"מ 8909/13 ישעיהו הרמלין נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז, פס' 55 (פורסם בנבו, 2015, להלן: "עניין הרמלין"):
"התכנון הכולל עניינו באיך, בתכולת התכנית, בחתירה לכך שתקיף את כלל המושב, על היבטי תשתית לסוגיהם, מתוך חשיבה עתידית על צרכיו של המושב כמכלול."
(ההדגשה במקור)
מנגד, התכנון הנקודתי הינו קונקרטי, ומשקף ראייה צרה יותר. למשל, תכנון של תוספת יחידות פרטנית בבניין מסוים, בנייה על מגרש קיים, או כבענייננו – תוספת של פרויקט בתחומה של עיר.
דרך המלך לתכנון הינה פעולה בהתאם ולאורו של תכנון כולל. בבג"ץ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 09.06.2011), ציינה כב' השופטת עדנה ארבל (בפס' 99 לפסק דינה):
"דבר זה נושא עימו חשיבות, שכן הגם שבמקרים מסוימים סטייה מתכנית הינה כורח המציאות, להסדרה תכנונית וקיום תנאיה של תכנית קבועה נודעים יתרונות על-פני סטייה ממנה בדרך של היתר. בין יתרונות אלה מנויים העובדה שהליך תכנוני שיטתי נעשה תוך ראייה רחבה וכוללת של הצרכים התכנוניים לטווח ארוך, ולא על-פי דרישה המתעוררת באופן נקודתי (...) פעולה על-פי תוכנית יוצרת וודאות (...); היא מקדמת שוויון; והיא מפחיתה חשש מפני לחצים ומפני שיקול דעת לא ענייני..."
(ההדגשה שלי מ' א' ג').