וראו גם את דברי כב' הנשיאה דורית בייניש בעע"מ 2528/02 ועדת ערר מחוזית - מחוז המרכז נ' פז חברת נפט בע"מ (פורסם בנבו, 2008, להלן: עניין פז), שבתגובה לפסק דינה של כב' השופטת איילה פרוקצ'יה הוסיפה את הדברים הבאים:
"בנסיבות המורכבות של הליכי התכנון בישראל ובהתחשב בצורך לקיים הליך תכנוני הרמוני, המבטא תפיסה תכנונית כוללת מעבר לתכנון נקודתי המתמקד בראייה צרה וקונקרטית, מתחייבת ראיית על כוללת בכל הנוגע להיקף הבנייה".
אף בעניין הרמלין, ביקש בית המשפט העליון להבהיר את ההעדפה לתכנון כולל (ראו פס' 54 לפסק דינו של כבוד השופט נועם סולברג):
"דעת לנבון נקל, כי יש טעם רב בהעדפת תכנון כולל למִתווה פיתוחו של מושב, על פני מלאכה של טלאי על טלאי, פרי אישורן של תכניות נקודתיות הממוקדות בקידום עניינו של היחיד."
ובהמשך, ביקש השופט סולברג לתחום את גדרי העדפה זו (ראו פס' 59 לפסק דינו):
"ברם, לצד ההכרה בחשיבותם של התכנון הכולל ושל עקרון הצדק החלוקתי, הכרחי לתחוֹם גבולות ראויים לכל אחד מהם, שאם לא כן הם עלולים גם לגרום עוול. אבהיר. אשר לתכנון כולל, מדובר בהעדפה מוצדקת, אך רק בהעדפה; לא בחזוּת הכּל. בשלב מסויים בהמשכו של ציר הזמן, דחיית תכניות נקודתיות במושב מזה, לצד אי- השלמת תכנון כולל מזה, תהא להתנהלות מנהלית החורגת ממתחם הסבירות, ותקום עילה משפטית להתערבות בה."
התושבים טענו בעתירתם כי יש לתת בכורה לתכנית הכוללנית המקודמת בעיר. הם אף הגדילו לעשות וטענו בסיכומיהם כי על מנת "לפרוץ את המרקם הקיים", יש להמתין לאישורה של תכנית כוללנית זו, טרם אישורה של תכנית נקודתית כגון תכנית שתיל. ואולם, כפי שהראיתי לעיל, התכנית הכוללנית מקודמת בעיר כבר משנת 2014, ולא ניתן למצוא כל מידע הפתוח לציבור בנוגע לעדכונה מאז 2017.
במצב זה, אי קידומה של תכנית כדוגמת תכנית שתיל, עלולה, דווקא היא, לעלות כדי חוסר סבירות. ההכרעה האם המתנה לתכנון כולל עשויה לעלות כדי חוסר סבירות – כזה המצדיק קידום תכנון נקודתי על אף היעדרו של תכנון כולל – תיעשה לפי נסיבות כל מקרה. וראו דבריו של השופט סולברג בעניין הרמלין (פס' 63):
"מהו קו פרשת-המים שבו יסוגו שיקולי הכלל התומכים בתכנון כולל, ותינתן עדיפות למאווייו של היחיד לאישור התכנית הנקודתית? לדידי, אין לנקוב בזמן קצוב מראש. לא בכדי נקט בית המשפט המחוזי במונח "זמן סביר", ובצדק עשה כן, מחמת ריבוי המשתנים וכלל הנסיבות בכגון דא. מושב אחד אינו דומה למשנהו, ונסיבות רבות עשויות להתברר רק במהלך קידום התכנון. על המשיבות 1-2 להעריך על סמך נסיונן ומומחיותן את סבירותם של פרקי-הזמן בהתאם לשלבי התכנון, ולעשות כן באמונה."
(ההדגשה שלי מ' א'-ג')