אסכם תוך התייחסות למקרה שבפניי: אכן, טעם רב עומד מאחורי העדפת התכנון הכולל על דרך הכלל. ואולם, בענייננו עומדת התכנית הכוללנית בקיפאון זה 4 שנים, ותחילתה כבר לפני 6 שנים. בעיניי, משך זמן זה, מצדיק בנסיבות העניין את הקביעה כי אין לעכב את תכנית שתיל בהמתנה לתכנון זה. זאת, הן כדי למנוע פגיעה ביזמים, הם בעלי הקרקע, ובעיקר כדי לקדם יצירת מלאי יחידות דיור חדשות בעיר, בהתאם למגמה הארצית. בהקשר זה, יש לתת את הדעת גם לשלב המוקדם בו נמצאת התכנית הכוללנית, שטרם אושרה אף בידי הוועדה המקומית.
מסקנה שנייה העולה מהסקירה המקיפה שביצעתי לעיל, היא כי התכנית אינה סותרת את התכנון הכולל התקף בעיר, שכן השטח הנדון מיועד לפיתוח עירוני במסגרת מדרג התכנון הכולל כולו: תמ"א 35, תמ"מ 5 ואפילו במסגרת התכנית הכוללנית המוצעת. הפתרונות שניתנו לטענות התושבים במסגרת תכנית שתיל, עולים בקנה אחד עם אלה המוצעים במסגרת התכנית הכוללנית, וזאת על סמך המצגת באתר העירייה. כוונתי היא להקמת הבנייה הרוויה רק "בקו שני" ולא בסמוך לצמודי הקרקע הקיימים; לקביעת "אזור חיץ" בין סוגי הבנייה; להורדת מספר הקומות בחלק מן הבניינים במסגרת הליכי אישור התכנית, לקביעת הצפיפות הנמוכה ביחס למגמות הארציות, ולבנייה המדורגת.
למסקנות אלה הגיעה גם ועדת הערר, והמובאות במסגרת ההחלטה השניה (ראו פסקה 48 להחלטת ועדת הערר, בנספח 1 לעתירת אלוני):
"בענייננו, מצאנו כי החלטת הוועדה המחוזית סבירה, לאור השלבים המוקדמים שבהם מצויה התכנית הכוללנית, משך הזמן שבו מקודמת התכנית, ובשל העובדה שהטענה למניעה – לכאורה – שיוצרת התכנית הכוללנית ביחס לבנייה רוויה בשטח התכנית, אינה מבוססת, שכן כוונת הוועדה המקומית לאשר בנייה צמודת קרקע בלבד בשטח כלל אינה מקובלת על הוועדה המחוזית, שהיא המוסמכת לאשר את התכנית הכוללנית".
בהערת שוליים, אזכיר כאן שוב את ההלכות בנוגע למידת התערבותו של בית המשפט בהחלטות מוסדות התכנון. אני סבורה כי שתי המסקנות אליהן הגעתי, מספיקות כדי לקבוע כי החלטת המשיבות 1-2 בהקשר אישור התכנון הנקודתי הינה סבירה. בוודאי ובוודאי, כי לא מצאתי כל חוסר סבירות קיצוני בהחלטותיהן בהקשר זה. כל העמקה נוספת תהא בבחינת החלפת שיקול דעתן של משיבות אלה בשיקול דעתו של בית משפט זה, וזאת אין בכוונתי לעשות.
אני קובעת אם כן, כי אין בהימשכותו של התכנון הכולל לגבי רמת השרון, כדי לפגוע באישורה של תכנית שתיל במסגרת החלטות המשיבות 1-2, ובהיבט זה התכנית תקפה כפי שאושרה.