למעשה, יצר החוק חלוקת סמכויות בין הועדה המקומית, הממליצה על אישור התכנית, לבין הוועדה המחוזית, הדנה בהתנגדויות ומכריעה בדבר אישור התכנית. כדברי כב' השופטת דליה דורנרנר בעניין האחים עופר, תכליתה של חלוקת סמכויות זו, היא יצירת איזון בין הוועדות לאור היתרונות והחסרונות היחסיים של כל אחת מהועדות (שם, פס' 14):
"אשר-על-כן, יצר המחוקק את המבנה האמור, שלפיו מעמדה של הוועדה המקומית ביחס להליכי האישור של תכניות מיתאר מקומיות הוא של יוזמת או ממליצה, בעוד שסמכות שמיעת ההתנגדויות ואישור התכניות נתונה לוועדה המחוזית. ועדה זו מורכבת בעיקר מנציגי השלטון המרכזי. ראייתה את צורכי התכנון הינה רחבה וכוללת, ורמת הקירבה המצומצמת יחסית שלה לשטח נושא התכנית ולגורמים המעורבים בה אמורה להבטיח הליך קבלת החלטות נקי ומשוחרר מלחצים. בכך נוצר איזון ראוי, אשר תכליתו הבטחת שילוב אופטימלי ככל הניתן של השיקולים והגורמים השונים המעורבים בהליך אישורן של תכניות מיתאר מקומיות."
(ההדגשה שלי מ' א' ג')
וראו גם עע"מ 2418/05 צ'רלס מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה (פורסם בנבו, 2005) בפס' 13 לפסק דינה של כב' השופטת, לימים הנשיאה אסתר חיות:
"הסדר זה מיועד לשלב בין שיקולים תכנוניים אותם שוקלת הוועדה המקומית תוך ראייה מעשית של צורכי התושבים במקום, ובין שיקולים רחבים וכלל-אזוריים, המאפיינים את הראייה התכנונית של הוועדה המחוזית. עניין לנו, אפוא, בשיקולים המשלימים אלה את אלה ומכאן חשיבותה של המלצת הוועדה המקומית, אף כי סמכות ההחלטה מסורה לוועדה המחוזית".
אכן, חלוקת הסמכויות השתנתה מעט, אך המהות נותרה על כנה: לוועדה המחוזית, בעלת הראייה הרחבה והכוללת, המילה האחרונה, בוודאי בנושאים מהותיים כגון היקפי בנייה וציפוף (ראו עניין פז, פס' 38 לפסק דינה של כב' השופאת איילה פרוקצ'יה):
"נושא הבנייה וצפיפות הבנייה נימנים על הנושאים המהותיים המרכזיים והגורליים בתחום התכנון המרחבי. הבנייה על סוגיה השונים משנה את פני השטח, וקובעת את דמותם של נופי הארץ, על אזוריה השונים. עיון בסוג העניינים שהועברו לסמכות הוועדה המקומית מצביע על כך שהמחוקק נזהר שלא להעביר אליה בצורה גורפת סמכויות בענייני בנייה והיקפי בנייה, אלא אם ציין זאת במפורש, והגדיר לצורך כך את המידה ואת המשורה. בהעברת הסמכויות לוועדה המקומית הוא התמקד בעניינים תכנוניים מוגבלים, שאינם משפיעים באופן משמעותי על התכנון המרחבי, תוך שביקש, בה-בעת, להקל על העומס בעבודת הוועדה המחוזית. סמכויות הועדות המקומיות על פי סעיף 62א הן, אפוא, חלקיות ומוגבלות, ולא באו לשנות, מיסודה, את התפיסה התכנונית השלטת, לפיה קביעת תשתית התכנון הנורמטיבית הבסיסית היא בידיה של הוועדה המחוזית. סוגיות הבנייה והיקפי הבנייה נמנות על נושאי התכנון המהותיים ביותר, משהן מעצבות את פניו של השטח, ומשפיעות השפעה ישירה על האיזון התכנוני הראוי שבין האזורים המבונים לאזורים הפתוחים בשטח המדינה."