למהותו של נושא הציפוף בהקשר זה, התייחסה גם וועדת המשנה בהחלטתה (ראו סעיפים 105-106 להחלטתה), בהסתמכה גם על שנקבע ב עת"מ (מינהליים מרכז) 42724-05-15 שולמית שלוי לוי ו-71 אח' נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית (פורסם בנבו, 06.03.2016), שם התקבלה עמדת ועדת המשנה לעניין העלאת הצפיפות:
"לכאורה, בהעדר הוראה מחייבת בדבר צפיפות מינימלית, (או במצב שבו נתון למוסד התכנון שיקול דעת לחרוג מהוראת סעיף 12.2.1 בהתאם לסעיף 12.2.2 לעיל), רשאי מוסד תכנון לאשר תכנית בצפיפות נמוכה יותר. ועדת המשנה התייחסה לאפשרות זו (הגם שהטענה לא הועלתה בערר), אך קבעה כי גם במצב כזה, אין היא רואה לשנות את עמדתה. הוועדה הדגישה כי השאלה של ציפוף חורגת מהראייה המקומית הצרה, וכי התפיסה כיום היא של ניצול יעיל של משאב הקרקע באמצעות בנייה רוויה, צפופה וגבוהה יותר, לצורך מתן מענה לצרכי הדיור והפיתוח, תוך שמירה על שטחים פתוחים ועתודות פיתוח לדורות הבאים. על אחת כמה וכמה כשמדובר בבנייה במרכז הארץ. הוועדה הדגישה כי צרכי השעה (הביקוש הגבוה לדיור לעומת ההיצע הנמוך) ושיקולי מדיניות כלליים העולים ממטרותיה של תמ"א 35 – הם שמצדיקים את העלאת הצפיפות. ועדת המשנה גם הביאה בחשבון את העובדה כי רמת הצפיפות הקבועה בתכנית נמצאת ממילא ברף התחתון הקבוע בתמ"א 35. נימוקים אלה עמדו בבסיס שיקול הדעת של ועדת המשנה, אשר קבעה כי אין לשנות מהצפיפות הקבועה בתכנית נושא העתירות. לא ראיתי בהנמקתה של ועדת המשנה עילה להתערבותו של בית משפט זה."
אנו למדים, אם כן, כי מעמדה, ראייתה ושיקוליה הרחבים של הוועדה המחוזית, הם שמעניקים לה את הבכורה בהליך אישורה של תכנית שבסמכותה. זאת, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בנושאים בעלי השלכות רוחב משמעותיות כגון שאלת הציפוף.
11.ב. על מעמד המלצת הוועדה המקומית
אך מה מעמדה של המלצת הוועדה המקומית? ואיזה משקל על הוועדה המחוזית להעניק לה בבואה להחליט על אישור התכנית? על שאלות אלה עמדה כב' השופטת דורנר בעניין האחים עופר, וכך קבעה בפס' 15 לפסק דינה:
"מכאן עולה, כי הדיון בתכניות מיתאר מקומיות בפני הוועדה המקומית אינו פורמאלי גרידא, אלא המדובר בהליך המבטיח את האיזון הכולל של הליכי אישור התכניות. אף שאין ההכרעה בדבר אישור התכניות מסורה בדרך-כלל בידי הוועדה המקומית, הרי שלעמדתה צריך להיות משקל של ממש בהליך האישור בפני הוועדה המחוזית."