לאור האמור, אני סבורה כי טענת העותרים כי קולם לא נשמע כלל אין לה על מה שתסמוך, וכי ניתנו להם הזדמנויות מספר להבעת עמדתם לעניין התכנית. זו הייתה גם עמדתה של וועדת הערר, ואיני רואה כל סיבה להתערב בהחלטתה (ראו סעיפים 97-108 להחלטת וועדת הערר, בנספח 1 לעתירת אלוני).
התושבים טענו, בנוסף, כי נטל ההנמקה במקרה של אי קבלת התנגדות הוועדה המקומית, כבד יותר מאשר במצב של אי קבלת התנגדות אחרת. לטענה זו לא מצאתי כל סימוכין בדין, וכפי שקבעתי לעיל, נקבעו האיזונים באשר לתפקידי הועדות במקרים השונים. התושבים נתלו, לצורך הבהרת עמדתם, במעמדה של הוועדה המקומית כגוף המכיר את הסביבה המקומית בצורה הטובה ביותר. מסכימה אני כי מתוקף מעמדה, תפקידה, והיכרותה היטב את צרכי המקום, לוועדה המקומית ידע, ראייה ומעמד משמעותיים יותר ממתנגדים אחרים, כפי שהבהרתי בהרחבה לעיל (כן ראו לעניין זה את פסק דיני בעניין ירושלמי). אלה, אכן מצדיקים מתן משקל ממשי וראוי לעמדתה. על כן, הדרישה לפי הדין הינה כי המלצתה תישקל "בכובד ראש" (וראו דברי דורנר בעניין האחים עופר, לעיל). אולם, הדין אינו דורש, וההגיון אינו מחייב להטיל על הוועדה המחוזית דרישה נוספת, בצורת נטל הנמקה כבד יותר כאשר מדובר בהתנגדות של הרשות המקומית. עצם סמכותה ומעמדה של הוועדה המחוזית, ומאפייניה כבעלת ראייה אזורית רחבה והרכבה מגוון, הם שמסמלים את עליונותה על הוועדה המקומית, והיא אינה נדרשת לתת "דין וחשבון" נוסף על החלטותיה.
בחנתי שוב את החלטתה של הוועדה המחוזית (ההחלטה הראשונה) , מיום 7.3.17, כדי לבחון את היקף התייחסותה ונימוקיה להתנגדויות שהוגשו. המסמך שקראתי יסודי ונתן מענה לכל התנגדות לגופה. במסגרת המסמך ניתן הסבר מפורט לכל החלטה בדבר דחיית התנגדות או קבלתה. בפרט, ניתן לראות כיצד התנגדויות מסוימות של הוועדה המקומית התקבלו חלקית, כאמור לעיל, ואת ההנמקה לכך.
על כן אני קובעת כי גם בהיבט שמיעת עמדת העותרים והמשקל שניתן לעמדתם, לא נפל כל פגם בהחלטת המשיבות 1-2.
11.ד. האם תכנית שתיל מהווה מדיניות חדשה?
בסיכומיה, העלתה הרשות המקומית טענה כי תכנית שתיל מהווה מדיניות חדשה. על כן, לטענתה, לא ניתן להחיל את התכנית "אוטומטית" מבלי לבחון אותה לגופם של דברים או רטרואקטיבית.
הרשות המקומית טוענת כי תכנית שתיל כשלעצמה מהווה חזרה של הוועדה המחוזית מתכניות קדמות שנגעו לשטח התכנית. לא כך הם פני הדברים. אזכיר, כי תכנית רש/1030 ירדה מהפרק לאחר שלא קוימו חלק מהדרישות בה. התכנית שעקבה לה, רש/1030/א' לא אושרה בשל הצפיפות הנמוכה בה. תכנית שתיל, שהוגשה כשנה וחצי לאחר דחיית התכנית הקודמת לה, מהווה תכנית חדשה לגבי אותו השטח. לא מדובר בתכנית שנכנסה לתוקף ושונתה תוך כדי תנועה, אלא בתכנית נפרדת, שאינה מהווה מדיניות חדשה. שלא כן, בכל פעם שמוסד תכנון ירצה לאשר תכנית בשטח שלגביו נדחו תכניות בעבר, ייקרא הדבר "מדיניות חדשה".