כשעומת מר טיטר עם הניסיון של מר פנחסי לסכל את עסקת האופציה, שוב השיב בצורה לא ברורה, כדלקמן:
"ש. מיכה אמר שתפקידו בעסקת האופציה היה לסכל את עסקת האופציה.
ת. לא רציתי לסכל ולא חשבתי לסכל וגם אם אמרתי לסכל לא התכוונתי לסכל. זה נגד האינטרס שלי. בר שותף במגרש יחד עם חצור. מגיע לי בעסקה כסף. את העבודה השחורה ולקחתי אותם לפגישות לכולם, לרונן חצור ולבר. אני עשיתי את כל העבודה. אני מתווך".
[פר' עמ' 76, ש' 26-23]
70. מר פנחסי ומר טיטר הפנו לסעיף 6.3 בהסכם הסיחור, בו נכתב כי עסקת הסיחור כוללת עלויות תיווך, כדלקמן: "חג'ג' מאשר כי ידוע לו שבעלויות העסקה יש לכלול עלות תיווך בסכום השווה ליחידה אחת ..." [נספח 2 ל-נ/22]. לטענתם פעולת התיווך בסעיף זה מתייחסת לתיווך שנעשה על ידם.
אינני מקבל טענה זו של התובעים.
מר מחט הסביר כי אותו מתווך "עלום" שנכתב בסעיף 6.3 להסכם הסיחור, הן בעלות האופציה בעצמן. לדבריו, "עלות התיווך" הוכנסה לתוך הסכם הסיחור כמהלך עסקי במסגרת המשא ומתן שנוהל מול קבוצת חג'ג'. המטרה הייתה ליצור "קופה משותפת" של בעלות האופציה, לכיסוי התשלומים המיועדים לנותני השירותים השונים אשר ליוו את בעלות האופציה קודם להתקשרות בהסכם סיחור האופציות, וביניהם: קלמן סופרין, עורכי הדין שליוו את בעלות האופציה בעסקה, שמאים, יועצי מס וכד' [סעיף 57 ל-נ/23; פר' עמ' 291, ש' 32-16].
גרסה דומה עלתה מעדותו של מר חצור. לדבריו: "אנחנו אמרנו לו [למר חג'ג' – א.ש.] שיש מתווך, כאשר בפועל לא היה שום מתווך ..." [פר' עמ' 112, ש' 30]. המטרה שעמדה מאחורי הוספת קיומו של מתווך להסכם הסיחור הייתה להגדיל את התמורה בגין הסכם הסיחור: "... המשא ומתן היה לא קל. הקבוצה באמצעות עו"ד אריאל ניסתה למקסם את התמורות מקבוצת חג'ג' ואחת הדרכים הייתה לומר שיש תיווך, לא היה מתווך בעסקה ובמסגרת אותו משא ומתן הגדלנו בעצם את התמורה שאיתה גם יכולנו לכסות חלק מההוצאות" [פר' עמ' 112, ש' 14-11]. וכן: "... חיפשנו דרך להגדיל את התמורות, בין הגדלת התמורות אחת הדרכים להגדיל את התמורות הייתה לקרוא לזה מתווך במירכאות כפולות ומכופלות שבין השאר במסגרת של התמורות האלה הקבוצה הייתה אמורה לכבות חלק מההוצאות ..." [פר' עמ' 121, ש' 6-3]. בהמשך הסביר מר חצור כי מדובר "במשא ומתן לגיטימי להגדלת התמורה וזה מה שהיה, לא היה מתווך, אין מתווך ..." [פר' עמ' 113, ש' 19-18].
ובהמשך: "במסגרת ההוצאות המרובות מאוד לפני חתימת הסכמי האופציות וסחרור האופציות הרבה זמן לפני היו הרבה מאוד הוצאות לשמאים, לאדריכלים שהעסקנו בתשלום, לקבוצה שהתארגנה כקבוצת רכישה, על יועצי מס וצאנו שזו אחת הדרכים לכסות גם חלק מההוצאות האלה ואין פה מתווך, לא היה מתווך ..." [פר' עמ' 118, ש' 35-31]. לדבריו, מר חג'ג' "מנהל משא ומתן מאוד קשה, מאוד קשוח וזו הייתה אחת הדרכים להגדיל את התמורה לאופציונרים, לגיטימי לחלוטין" [פר' עמ' 120, ש' 3-1].
מר ורדינון אישר את גרסאותיהם של מר מחט ומר חצור והסביר אף הוא כי בהסכם הסיחור נכתב "דמי תיווך" למרות שבפועל לא היה מתווך בעסקה מאחר "שהמטרה שלנו הייתה לאפשר לנו לשלם הוצאות שהתחייבנו עליהן בדרך ולא הצלחנו לשכנע את צחי לשאת בהן" [פר' עמ' 275, ש' 32-31].
מהעדויות שהובאו לפניי התרשמתי שהאופציונרים נקטו בטקטיקה זו, של המצאת מתווך עלום שזכאי לתמורה נכבדה, על מנת להתמודד עם מר חג'ג' שהיה ידוע כנושא ונותן קשוח שהולך על הסף ובכדי להגדיל את התמורה החוזית בעסקה.
71. עדויות אלה של מר מחט, מר חצור ומר ורדינון משתלבות עם עדותו של מר חג'ג' אשר הסביר כי "זה לא תיווך רגיל, בא מישהו עם עסקה ואמר לי אתה רוצה את העסקה ולא מסכימים גם להגיד לי מי המתווך ואני חשבתי שזה מישהו מבפנים שלא רוצים להגיד לי את השם שלו. למה לא להגיד את הזהות שלו? הם התעקשו שאני אחתום על סודיות ואמרו לי אחרי שתחתום על העסקה נגיד לך ועד היום לא אמרו. חתמתי על סודיות ועד היום אני לא יודע מי זה. חשבתי שזה מישהו מבפנים כי נדמה לי שכשבר בא אליי או שמישהו דיבר איתי על העסקה רצו 2 דירות. נחתם 1 בוודאות" [פר' עמ' 316, ש' 31-26].
ב. מר פנחסי לא "הכיר" לקבוצת חג'ג' את מתחם סומייל ובעלות הזכויות במתחם
72. קבוצת חג'ג' ייזום נדל"ן בע"מ היא חברה ציבורית שעיקר עיסוקה ייזום פרויקטים לבניה וארגון קבוצות רכישה. כפי שהסביר מר חג'ג', קבוצת חג'ג' מתמחה בשוק הנדל"ן במרכז הארץ ובעיר תל אביב בפרט. במסגרת עיסוקיה יש לקבוצת חג'ג' היכרות טובה עם אנשי מפתח בתחום והיא מודעת היטב להזדמנויות ועסקאות פוטנציאליות במיוחד בתל אביב. מתחם סומייל נמצא בצומת מרכזי בין הרחובות: אבן גבירול, ז'בוטינסקי וארלוזורוב, שבתל-אביב.
לגרסתו של מר חג'ג', רצונם של בעלי הזכויות במתחם סומייל למכור את זכויותיהם היה ידוע לגורמים שעוסקים בנדל"ן. גם קבוצת חג'ג' הייתה מודעת לשאיפתן של בעלות הזכויות במתחם סומייל למכור את זכויותיהן, ואף ניסתה לרכוש את זכויותיה של קבוצת שורקה במתחם "הרבה קודם" ליצירת הקשר בין מר חג'ג' לבין מר פנחסי ביחס למתחם סומייל. וכך הסביר מר חג'ג' בחקירה שכנגד: "אני צריך את מיכה שיחבר אותי עם יורוקום? ... גם אני מכיר את ראובן כהן ואני לא צריך את מיכה לזה" [פר' עמ' 305, ש' 24, 26].
מר סגן-כהן חיזק את גרסתו של מר חג'ג': " צחי חג'ג' היה אתי בקשרים לפרויקטים אחרים הרבה מאוד זמן, צחי חג'ג' כמו כולם שמע על זה [על מכירת הזכויות במתחם סומייל – א.ש.] ..." [פר' עמ' 173, ש' 2-1]. וכן: "צחי היה איתי כמעט שותף בפרויקטים אחרים, הוא הכיר את החברה, הוא הכיר אותי ואני הכרתי אותו טוב מאוד ..." [פר' עמ' 173, ש' 302-8]. גם לגרסתו של מר סגן-כהן, צחי לא היה צריך את שירותיו של מר פנחסי כדי להכיר את מר סגן-כהן ולרכוש את הזכויות במתחם סומייל.
73. בשנת 2011 ניהל מר חג'ג' משא ומתן באופן ישיר עם מר רבינוביץ ועו"ד לב. אולם, משא ומתן זה לא צלח [סעיפים 8ב-8ג ל-נ/24]. לדבריו, בחודש פברואר בשנת 2011 פנה אליו מר פנחסי ואמר לו כי ידוע לו שקבוצת חג'ג' מנהלת משא ומתן לרכישת הזכויות במתחם סומייל. מר פנחסי הסביר כי הוא מחזיק ב"איש מפתח" אשר יוכל לסייע לקבוצת חג'ג' לרכוש את הזכויות במתחם סומייל [סעיף 18 ל-נ/24]. מר חג'ג' השיב למר פנחסי כי מאחר שקבוצת חג'ג' מכירה את מתחם סומייל עוד הרבה לפני פנייתו, היא איננה זקוקה לשירותי התיווך שלו ואיננה מוכנה לשלם דמי תיווך [סעיף 19 ל-נ/24]. עם זאת, מר חג'ג' הסכים להשתתף בפגישות שביקש מר פנחסי לארגן:
פגישה אחת התקיימה ביום 19.02.2012 בנוכחות מר בר, מר חג'ג' ומר פנחסי. בפגישה זו הבהיר מר בר כי מי שמוסמך לקבל החלטות באשר לזכויות של קבוצת שורקה במתחם סומייל הוא מר שורקה בלבד.
פגישה שניה התקיימה ביום 27.02.2012 בנוכחות מר סגן-כהן, מר חג'ג' ומר פנחסי. בפגישה זו הבהיר מר סגן-כהן למר חג'ג' כי יורוקום תיכנס לעסקה רק עם מי שיצליח להתקשר בהסכם עם קבוצת שורקה. מיד לאחר פגישה זו יזם מר חג'ג' פגישה עם עו"ד לב אשר מסר לו כי קבוצת שורקה מצויה בשלב מתקדם של משא ומתן בלעדי (NO SHOP) לכריתת הסכם אופציה עם גורם שלישי (ורדינון).
מכאן, כך לטענת מר חג'ג', פגישות אלה לא הניבו דבר [סעיפים 33-20 ל-נ/24].