תחת זאת נחתם חוזה שכירות שלאחר חתימתו התבררו הקשיים שבו.
מנגד, גם לעמותה עצמה קיימת תרומה ממשית בכל הנוגע להתנהלות שכן חברי הועד שעסקו בכך התרשלו בביצוע תפקידם ולא בדקו מצידם את עניין ההיתר. כמו כן, עובדי העמותה היו מעורבים ביותר בפן הכשרתו של המבנה והיו מודעים לכל האספקטים שכיום הם מלינים עליהם. יתרה מזאת, התרשמתי כי חרף הרשלנות הנ''ל העמותה היתה מרוצה מן המבנה, ולראיה – הוא פועל עד היום חרף הקשיים.
בכל הנוגע למערכת יחסי הציבור של הקהילה לא הוכחה תרומה משמעותית של החברה, גם לאחר שלקחתי בחשבון כי תיתכן פעילות כלשהי של מר שיק מול ראש המועצה על מנת להביא לסיומו של הנתק בין ראש המועצה החדש לבין הקהילה. יתר האספקטים של שתדלנות אצל אישים רבי מעלה ורבנים ורוממותו של ראש המועצה כמו גם מחקרים וסקרים לבירור הסיבה למערכת היחסים העכורה בין הקהילה למועצה לא הוכחו.
בנוסף, החברה לא ביצעה פעולות נוספות אותן התחייבה לבצע כמו הקמת ושיפוץ המקווה, הכנסת ספר תורה והקמת מועדון לנוער. ייתכן וניתן לתלות זאת בזמן שנדרש לשם כך שכן החוזה קוים במשך תקופה של 11 חודש לכל הפחות והחברה, כפי שטענה התמקדה תחילה בפרוייקט קידום הנוער ובית הספר התיכון.
פן נוסף בו היתה מחלוקת בין החברה לעמותה הוא טענת החברה כי גייסה במסגרת פרוייקט לשיקום הנוער סכומי עתק אולם לא הובאה חוות דעת על מנת להוכיח את סדרי הגודל ואלו הוערכו על ידי עדי התובעת בסדרי גודל משתנים מעד אחד לשני וברור שלא ניתן להסתמך על הערכות אלו. הצדדים לא טרחו להוכיח באמצעות חוות דעת מקצועית של רואה חשבון או אקטואר את הרווחים שהופקו במסגרת גיוס הכספים מן הקהילה ואת התוצאות הכלכליות של פעילות החברה, הן במישור ההכנסות והן במישור ההוצאות. תחת זאת צורפו דו''חות רווח והפסד לשנים 2013 – 2015 כאשר כל צד דולה מדו''חות אלו את הנקודה הנוחה מבחינתו וברור שאין בכך תחליף לחוות דעת מקצועית של רואה חשבון לשם הוכחת עניין שבמומחיות.
כמו כן לא הובהר עד עתה לאן באמת זרמו כספי אותן תרומות במסגרת הפרוייקט למען הנוער. הדעת נותנת כי לו היו כספים בסדר גודל זה מגיעים ליעדם ניתן היה לראות פעילות ממשית למען הנוער ופעילות כזו לא בוצעה או בכל אופן לא הוכח כי בוצעה. האספקט בו הוכח כי בוצעה השקעה כספית ממשית היה בית הספר התיכון, שלגבי נחיצותו וההתנהלות הרשלנית שסבבה אותו, כבר הבעתי את דעתי.
98. הנתבעת טוענת כי בהתנהלותה של החברה היא הפרה את החוזה. עם זאת לא התרשמתי כי התנהלות החברה, גם אם לא הפיקה את התוצאות המקוות מבחינת העמותה, מהווה הפרה שלו. זאת, לאור תנאי החוזה שאינם מאפשרים לי לקבוע זאת. תנאי החוזה רעים מאוד מבחינת העמותה אולם סוגיה זו תיבחן בפן אחר של התביעה.
99. ההתחייבות העיקרית בחוזה היא מתן שירותי ייעוץ. הגדרתו של הייעוץ בחוזה, הוא "חיוב השתדלות" שאינו מחייב השגת תוצאה מסויימת אלא פעילות לשם השגתה (גבריאלה שלו, יהודה אדר, דיני חוזים - התרופות (תשס"ט), עמוד 118 – 119). כפי שציינתי, היתה פעילות של החברה בנושא זה גם אם ניתן להתווכח על תוצאותיה.
כמו כן במסגרת החוזה הוקם בית ספר שהיה אף הוא אחד מן הרכיבים בחוזה, כאשר ביחס לכך היתה שביעות רצון של המעורבים במהלך גם אם היו נקודות שונות שעוררו מחלוקת והתנהלות רשלנית שסבבה מצד שני הצדדים.
חיובים אחרים כמו שיפוץ המקווה הכנסת ספר תורה והקמת מועדון הנוער לא בוצעו. עם זאת, גם עניין זה אינו סותר את ההתחייבות על פי החוזה שאינה נוקבת ביעדי זמן לשם מילוי רכיבים אלו. אמנם, חיוב על פי חוזה בו לא ננקב מועד לביצועו אמור להתבצע תוך זמן סביר; אולם, מן הראיות שהובאו בפניי אין זה ברור האם פרק חייו של החוזה שבוטל בטרם עת היה אכן מספק לקיומו של החיוב וכבר צוינו סדרי העדיפויות שהכתיבו את התנהלות החברה.
100. בנסיבות אלו טענת ההגנה של הנתבעים כי לאור אי קיום החוזה זכאית העמותה לבטלו ולדרוש תרופות על פי חוק הפיצויים (תרופות) דינה להדחות.
טענות העמותה בנוגע לעילות ביטול החוזה בשל הטעיה, עושק וכפיה
101. כאמור, החברה טוענת כי העמותה, בעצם ביטולו, הפרה את חוזה ההתקשרות ומשכך זכאית היא לפיצויים על פי חוזה ההתקשרות וזאת בהתאם לחוק החוזים (תרופות).
מנגד, טוענת העמותה כי נפל פגם בחוזה המצדיק את ביטולו בשל הטעיה, כפיה ועושק. לחלופין היא טוענת כי היא זכאית לפיצויים מכח פי פקודת הנזיקין בגין עוולת התרמית ועוולת הרשלנות.
101. טענות אלו מתמקדות בפרק ב' לחוק החוזים המניח קיומו של חוזה ורצון התקשרות אולם קיים פגם ברצון המצדיק את ביטולו (דיני חוזים, גבריאלה שלו ואפי צמח, מהדורה רביעית – 2019).
102. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובשים לב למסקנותיי ביחס לנסיבות שהביאו לכריתתו של החוזה שפורטו לעיל, הגעתי למסקנה כי דין החוזה להתבטל בגין התקיימותה של עוולת הכפיה והעושק. עם זאת הגעתי למסקנה כי לאור נסיבות המקרה אין הצדקה בענייננו להורות על השבת הסכומים שקיבלה החברה במסגרת החוזה.
הטעיה
102. טענתה של העמותה בסיכומיה היא כי הוטעתה לאור הצהרתו של מר שיק אודות נסיונה של החברה בבעלותו.
103. עילת הביטול בגין הטעיה על פי סעיף 15 לחוק החוזים מורה כי:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו רשאי לבטל את החוזה"
יסודות העילה הם קשר סיבתי, חוזה, טעות והטעיה.
בענייננו אין ספק כי קיים חוזה בין הצדדים. בכל הנוגע לעילת ההטעיה דורשת הפסיקה הצהרה טרום חוזית כוזבת שייתכן וגם תמצא את דרכה אל החוזה עצמו (שלו, עמוד 378 – 379).
בענייננו אכן יש הצהרה בחוזה בנוגע ליכולותיה של החברה, ב"הואיל" השלישי והרביעי לחוזה (נספח 1 לתצהירו של שלמה פרץ) :
"והואיל והעמותה נותנת שירותי ייעוץ בתחומים שונים, ביניהם בתחומים האמורים לעיל ובכלל זה ניהול טיפוח וייעול מוסדות חינוך.
והואיל והחברה מכירה לעומק את חסידות ברסלב בכלל ובפרט את הקהילה ביבנאל ולפיכך תוכל לשווק ולהוציא לפועל פרוייקטים אלו בצורה הטובה ביותר"
104. כפי שכבר ציינתי, לא ברור מהו נסיונה של החברה והעובדה שהוקמה יום עובר לחתימתו של החוזה יוצרת את היסוד להנחה כי אין לה נסיון כזה ועל כן נראה כי מדובר אכן בהצהרה כוזבת.
עם זאת, איני מקבל את הטענה כי עובדה זו הטעתה את העמותה. העמותה ידעה מיהו בנו של האדמו"ר שהיה אישיות ידועה בקהילה. אין המדובר בחברה זרה שאינה מוכרת המצהירה הצהרות כאשר למקבלי ההחלטה בעמותה אין מושג אם הן נכונות אם לאו. יתרה מכך, עצם העובדה שהיה מעורב בפרוייקטים אלו ואחרים בקהילה בעבר יוצרת את החזקה שחברי ועד העמותה הכירו את יכולותיו מר שיק. גם הסיבה בגינה נחתם החוזה היתה ידועה – רצונו של האדמו''ר - אשר כפי שכבר צויין לעיל אין שואלים אחר הוראותיו אלא מבצעים אותן.
על פי הספרות, דרישת הקשר הסיבתי בין ההטעיה להתקשרות בחוזה:
"תתבאר לעיל כיסוד סובייקטיבי. כך גם יסוד הקשר הסיבתי בין ההטעיה לבין הטעות. טעות היא "תוצאת" ההטעיה כאשר ההצהרה הכוזבת גורמת למצב נפשי ואינטלקטואלי של טעות. לעומת זאת כאשר ההטעיה אינה מגיעה לתודעת המתקשר או שהוא אינו מניח לה להשפיע על מצב דעתו או שהוא יודע שהדברים אינם נכונים לא מתמלא יסוד הקשר הסיבתי שבין ההטעיה לבין הטעות ולא קמה עילת ביטול בגין הטעיה"
(שלו הנ''ל עמוד 382).
105. לאור זאת הן מאחר ואיני מקבל את הטענה שהעמותה לא ידעה על ההטעיה; וגם אם היתה
הטעיה, היא לא עברה תחת שיקול דעתם של חברי הועד חסידיו של האדמו''ר שלא נתנו לה להשפיע על רצונם שהוכתב על ידי האדמו''ר, יש לדחות את טענת ההטעיה בענייננו.
כפיה
106. טענתה השניה של העמותה בגינה קיימת לה זכות לביטולו של החוזה בשל פגם בחתימתו
היא כי התקיימה בענייננו עילת כפיה כשמשמעותה בסעיף 17א לחוק החוזים. לטענת העמותה, נכפתה להתקשר בחוזה לאור הוראת האדמו''ר אשר פעל מטעמו של בנו מר שיק אשר הפעיל עליו לחץ על מנת להביא לחתימת החוזה.
עילת העושק מוגדרת בסעיף 17 א לחוק החוזים באופן הבא:
"מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו בכוח או באיום רשאי לבטל את החוזה"
107. כפיה פורשה בפסיקה ככל פגיעה או איום בפגיעה בגופו של אדם, בנכסיו, בחירותו בשמו
הטוב ובמעמדו החברתי או הכלכלי כדי לאלצו להתקשר בחוזה (שלו, עמוד 410). בגדרי מקרי כפיה הוחלו גם סיטואציות רגשיות בעלות עוצמה (ע''א 8163/05 הדר חברה לביטוח נ' פלונית (פורסם בנבו).
הפסיקה דורשת כי הפעלתה של הכפיה תיעשה עובר לחתימת החוזה כאשר מקרים שאירעו לאחר מכן לא הוכרו בגדר עילה זו (ע''א 5493/95 דיור לעולה (ע.א.ק) בע''מ נ' קרן, פ''ד נ(4) 509, 512 – 513). עוד נדרש קשר סיבתי בין הכפיה לבין ההתקשרות בחוזה שהוא :
מבחן סובייקטיבי. השואף לבטל את החוזה מחמת כפיה צריך להוכיח כי הכפיה השפיעה על רצונו בהטילה בו פחד, ואלמלא קיומה הוא לא היה מתקשר בחוזה. הוא – ולא אחר: אין הנפגע נדרש להוכיח כי אדם סביר לא היה מתקשר בחוזה בנסיבות שהתקיימו. עצמת הכפיה הנדרשת כדי לבטל את החוזה משתנה, אם כן, ממקרה אחד למשנהו, על פי אישיותו של האדם שעליו הופעלה הכפיה; על פי מקצועו וניסיונו; על פי מאפייניו ומעמדו; על פי קורותיו והתנהלותו; על פי תגובתו ללחץ, תחושותיו וחששותיו האישיים."
(ג' שלו עמוד 408 – 409 והפסיקה שהובאה שם)
להבדיל מעילת ההטעיה, אין צורך שהכפיה תהיה "יסודית", כלומר די בהוכחת קשר סיבתי בין הכפיה לבין ההתקשרות, גם כאשר הכפיה אינה הסיבה המכרעת להתקשרות (שלו, עמוד 410).
עוד נקבע כי למרות שלכאורה תוכן החוזה אינו נכלל בגדריה של העילה, הרי:
"הפעלתה ויישומה של עילת הכפיה בידי בית המשפט מושפעות לא אחת מתנאי החוזה ומהוגנות תוכנו. תוכן החוזה עשוי לשמש ראיה לקיומה או להיעדרה של כפיה, או שיקול מרכזי בהכרעות בעניינה של כפיה. תנאים שאינם סבירים או בלתי הוגנים של החוזה עשויים לשמש עדות לכך שההתקשרות נעשתה מתוך כפיה או שיקול להכרה בה. לעומת זאת, תנאי חוזה הוגנים ומיטיבים עם הצד הטוען לפגם ברצונו עשויים לשלול את ההכרה בכפיה"
(שלו, עמוד 418)
הכפיה לא חייבת להיעשות על ידי המתקשר אלא עשויה להתבצע גם באמצעות "אחר מטעמו", כאשר:
"כדי שאחר כלשהו ייחשב כיום כגורם לכפיה המקנה זכות ביטול לכפוי, עליו לפעול מטעמו של הצד השני לחוזה, כלומר: בשמו של זה או לפי הוראתו. כאשר נעשית הכפיה על ידי אחר שלא מטעמו של הצד השני – אך בידיעתו של זה – לא נוצרת עילת הכפיה כאמור ולא קמה הזכות לבטל את החוזה מכוחה, אך ניתן לתבוע את הצד השני בגין הפרת החובה לנהוג בתום-לב ובדרך מקובלת במשא ומתן."
(שלו, עמוד 421)
108. נראה כי יישום הלכות אלו לענייננו מביאות למסקנה כי אכן פעלה על העמותה כפיה שהביאה לחתימתה על החוזה.
כבר ציינתי כי עובדתית הוכח כי האדמו''ר פעל מטעמו של בנו ובידיעתו והנחה את חסידיו להתקשר בחוזה עם העמותה, מה שהביא בסופו של יום לחתימת העמותה על החוזה. כבר צויין מעמדו של האדמו'ר ומשקלה הסגולי הגבוה של הוראתו שחסידיו היו מצייתים לה ללא תהיות אחר מטרותיה תוך ביטול אישיותם ותחושותיהם. מתוך כפיפות נפשית ורוחנית זו מתקיים הקשר הסיבתי הסובייקטיבי הנדרש בפסיקה בין הכפיה לבין ההתקשרות בחוזה. המסקנה כי התקיימה בענייננו כפיה מתחזקת לאור תנאיו השערורייתיים של החוזה כפי שיפורט בהמשך, אשר אף מגבשים את עילת העושק.
אמנם, עילת הכפיה והעושק אינה נזכרת במכתב בו הודיעה העמותה על ביטול החוזה (נספח 9 לתצהירו של מר פרץ). אולם, עילת העושק והכפיה נטענת למעשה גם כנגד האדמו''ר שפעל בשליחותו של בנו. משהאדמו''ר נפטר רק חודש עובר לביטול ההסכם איני סבור שחסידיו היו כה להוטים לצאת כנגדו מפורשות באותו עיתוי, כפי שגם כיום אינם עושים כן.
109. על כן, הגעתי למסקנה כי העמותה זכאית היתה לבטל את החוזה בענייננו לאור התקיימותה של עילת הכפיה.
עושק
110. העמותה טוענת כי מתקיימת בעניינו גם עילת העושק אשר בגינה היא זכאית לבטל את החוזה.
111. עילת העושק שבסעיף 18 לחוק החוזים מוגדרת באופן הבא:
"מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה."
יסודותיה של העילה הם:
קיום חוזה, קשר סיבתי, התנהגות העושק, מצב העשוק והיותם של תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל"
(ע''א 403/80 סאסי נ' קיקאון פ''ד לו(1) 762, 767)
בדומה לעילות הכפיה וההטעיה, נדרש קיומו של חוזה וקשר סיבתי בין התנהגות העושק להתקשרות בחוזה הנבחנת באופן סובייקטיבי (שלו, 433 – 434)
העילה מתחקה אחר התנהגותם של שני הצדדים לחוזה, העושק והעשוק, כאשר לעניין העושק : נדרשת ידיעתו של העושק על מצוקתו, חולשתו או חוסר נסיונו של המתקשר (ע''א 403/80 הנ''ל עמ' 768). עם זאת לא קיימת דרישה כי העושק עצמו יגרום למצב בו שרוי המתקשר, כאשר החולשה או חוסר הניסיון יכולים לנבוע ממקור עצמאי (שלו, עמ' 434 – 435).
ולעניין העשוק, "מצוקתו, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו – צריך להיות חמור וקיצוני, כדי לקיים יסוד זה של עילת העושק." (שלו, עמוד 435; רע''א 617/08 מלון עדן נהריה בע''מ נ' קסל (פורסם בנבו).
לשם הוכחת המצוקה, על בית המשפט:
" להשתכנע כי המצוקה, החולשה הגופנית או השכלית או חוסר הניסיון היו כבדי משקל והסיטו את שיקול דעתו של העשוק סטיה של ממש מנתיבו הנכון" (שלו, עמוד 435)
עם זאת הפסיקה הרחיבה את עילת העושק בכל הנוגע למצוקתו של העשוק תוך החלת דיני השפעה בלתי הוגנת. הגם שעילה זו לא כלולה בעלת העושק בסעיף 18, היא קרובה אליה במהותה ורואים בה כיום כנכללת בעילת העושק (שלו, עמדו 432). השפעה בלתי הוגנת חלה בכל הנוגע למצבו של העשוק באותם מקרים בהם:
" קיים בין הצדדים לחוזה יחס אמון מיוחד ויראת כבוד (כמו היחס בין פרקליט ללקוחו, רופא לחולה הנתון לטיפולו והורה לילדו) ומיחס זה נובעת הנחה משפטית בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת." (שלו, עמוד 433).
סעיף 18 רואה בתנאי החוזה שנכרת בין הצדדים ראיה לקיומה של עילת העושק כאשר נדרש כי הם יהיו "גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל". לשם פרשנות מונח זה הפרידה הפסיקה בין שני מקרים, האחד בו לבית המשפט ידיעה בנוגע למקובל בחוזים מן הסוג נשוא המקרה שהובא בפניו, או שהובאה בפניו הוכחה לכך ובמקרה זה לאחר שבית המשפט קובע את המקובל:
"יושווה החוזה שנכרת בפועל אל חוזה היפותטי מאותו סוג, בלא יסוד העושק. כאשר מראה השוואה כזו פער בלתי סביר לרעת המנוצל, מתקיים היסוד שלפיו ״תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל " (שלו, עמוד 438).
בסוג השני של המקרים:
"אין תנאים מקובלים, באשר החוזה הנדון אינו חוזה שגרתי או שתנאיו אינם רגילים או שאין לתמורות המוחלפות בו מחיר שוק או אמת מידה להערכתן" (ע''א 4839/92 גנז נ' כץ, פ''ד מח(4) 749) במקרה מעין זה, "יקבע בית המשפט אמת מידה תאורטית, המעוגנת בהשקפת בית המשפט על מהו צודק והוגן במערכת יחסים כדוגמת הנדונה" (ע''א 719/78 איליט בע''מ נ' אאלקו בע''מ פ''ד לד(4) 673, 680).
לדעתה של שלו בספרה, דרך זו ראויה ונכונה:
" בקביעת תנאי דמיוני כמקור ההשוואה המתחייבת על פי סעיף 18 ממלא בית המשפט, נוסף על תפקידו השיפוטי, גם תפקיד חברתי-חינוכי של עיצוב נורמות צודקות והוגנות. בתהליך פירושה ויישומה של הוראת דין בעלת מטען מוסרי-חברתי, כמו הוראת העושק, נטילת תפקיד זה על ידי בית המשפט היא חיונית."
(שלו, עמוד 439)
מלבד היותם של תנאי החוזה גרועים עליהם להיות גרועים "במידה בלתי סבירה", כאשר משמעות ביטוי זה פורשה בפסיקה כ: "סבירות או ליתר דיוק, חוסר סבירות. את זאת יקבע בית המשפט על פי נסיבות העניין, תנאי השוק, הוראות החוזה ועמדות המיקוח היחסיות של הצדדים לעסקה" (ע''א 620/89 חושנגי נ' אמגר, פ''ד מו(1) 588, 594).
יסודות אלו של עילת העושק הם יסודות מצטברים. אולם, מתקיים ביניהם שיווי משקל דינמי:
" ברור כי רווח בלתי סביר מחשיד את העסקה ומחייב הסתכלות מדוקדקת בה, שמא הופק רווח זה על ידי ניצול מצוקה. לכן, ככל שתנאי החוזה גרועים יותר כן תיקל הוכחת הדרישה לניצול מצוקה. מנגד, התקיימותם בבירור של מצוקה וניצולה צריכים להביא לידי התבוננות בוחנת בתנאי החוזה ולאפשר הקלה בדרישת גריעות התנאים" (שלו, עמוד 443 והפסיקה המובאת שם).
112. בהחלת הכללים שלעיל על ענייננו נראה כי אכן מתקיימים התנאים לתחולת עילת העושק.
113. כפי שכבר צוייין, קבעתי כי האדמו''ר פעל למען כריתת החוזה בין בנו לעמותה בידיעתו, מטעמו וברצונו של זה.
ברור אף, כי לאור מערכת היחסים ומעמדו של האדמו''ר אשר חסידיו לא תהו אחר דרישותיו והוראותיו נמצאו נציגי הועד, שאף הם היו חסידיו, במצוקה, בנחיתות מובנית או תחת השפעה בלתי הוגנת שהסיטו אותם מלשקול אל נכונה את תנאיו של החוזה שגיבשו עם בנו של האדמו''ר.
114. מסקנה זו מתחזקת שעה שבוחנים את תנאיו של החוזה שהם גרועים ביותר ובמידה בלתי סבירה מן המקובל.
115. בענייננו המדובר בחוזה למתן שירותי ייעוץ. מאחר ואין בידיעת בית המשפט תנאיו של חוזה ייעוץ לא ניתן לשקול את תנאיו בהשוואה להסכמים אחרים מסוג זה.
אמנם, מטעם החברה נטען על ידי מר שיק כי (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 20 – 21): "עבדתי לפני זה בחברה ענקית, גם עמותה וגם חברה בניו יורק, וזה מה שקיבלתי שם, שם העמותה "עוז והדר" בעל הבית גר בחו"ל. זה היה לפני כשבע שנים." אולם, מעבר לעובדה שמדובר בחוזה לכאורה שנכרת בחו''ל ולא בישראל, לא הובא חוזה לדוגמא למרות שהמדובר במסמכים המצויים בשליטתו של מר שיק, ואף התברר כי אותה עמותה הנזכרת בעדותו היא חברה קטנה להוצאת ספרים ולא מעבר לכך (עמוד 22 שורות 24 – 27). על כן כל מקור להשוואה לא הועמד לעיני בית המשפט.
116. במקרה מעין זה אמור בית המשפט לשקול את תנאי החוזה על פי הצודק וההוגן בנסיבות המקרה. איני סבור כי חוזה זה ממלא אחר התנאים הנ''ל:
ראשית המדובר בחוזה שעניינו "שירותי ייעוץ", הגדרה מעורפלת וגמישה שאינה מחייבת בשום אופן. שנית, למרות שמוגדרים בחוזה הנושאים בהם יינתנו שירותי הייעוץ, אין כל תאריך יעד להשלמתם ואין נקודות ציון או ביקורת תקופתיות שיאפשרו לעמותה לבדוק האם החברה עומדת ביעדי החוזה אם לאו.
מנגד, בכל הנוגע לעמותה מפורטות חובותיה בפירוט רב ובאופן העומד בניגוד בולט לעין באופן בו מפורטות חובות החברה. חובות אלו אף מקפחות ובלתי סבירות לחלוטין :
שכר בסך של 10,000 $ לחודש לאחר ניכוי מס כאשר לאחר שנתיים ידונו הצדדים אף באפשרות להגדלת התשלום.
החברה תהא זכאית לקבל סך של לא פחות מ - 25% מסך הכספים שתגייס העמותה בכל שנה.
תקופת ההתקשרות היא ל – 10 שנים עם אופציה לחברה להארכתה באופן אוטומטי ללא הגבלת תקופת האופציה.