הקמת בית ספר תיכון לבנות:
81. לטענת מר שיק בסעיפים 42 – 45 לתצהירו, עובר לחתימת ההסכם למדו תלמידות התיכון ביישוב במבנה קרוואן מעופש מט ליפול והיה הכרח למצוא עבורן מקום מתאים והולם שייפתח בשנת הלימודים של סתיו 2014 על מנת למנוע נשירה שלהן מהמערכת הקיימת. לשם כך ביצע עבודת בירור ואיתר ביבנאל מבנה חדש בן 2 קומות שסומן כמתאים לשם כך. לדבריו העמותה קיבלה את המלצתו לשכור את המבנה וחתמה על הסכם השכירות והובא צוות מיוחד שיבצע את עבודות ההתאמה של המבנה לבית ספר תיכון. החברה איתרה מנהלת בתהליך סינון קפדני שהיה לא פשוט ולאחר מכן אותרו מורות לאחר הליך סינון דומה.
מר שיק טוען כי לפני תחילת שנת הלימודים התעוררה מחאה בקרב שכני הבניין שלא רצו בהקמת בית ספר בשכונת מגורים והוא הצליח להביא להסכמות שאיפשרו את פתיחת שנת הלימודים. לטענתו, החברה ליוותה את הליך הקמת בית הספר עד פתיחת שנת הלימודים ולאחריה. עוד הוא מציין כי כל ההחלטות בנוגע להקמת בית הספר בוצעו בשיתוף פעולה מלא עם העמותה. עם ביטול ההסכם הושחת בית הספר וכיום קיימת שם ישיבה של בנים.
גם בתצהירו בכובעו כנתבע שכנגד טוען מר שיק שוב כי כל הליך הקמת בית ספר התיכון נעשה בשיתוף פעולה מלא של העמותה ובעיקר של הרב אשר טולדנו שהיה אז חבר ועד העמותה ובעל זכות חתימה יחד עם מר שלומי פרץ והם אלו שחתמו על חוזה השכירות עם בעל המבנה.
82. גברת אלינור בן שושן מתארת בתצהירה אף היא את מצבו הרעוע של בית הספר שהיה קיים ביישוב עובר להקמת בית הספר החדש וטוענת כי החברה בניהולו של מר שיק הצליחה תוך מס' חודשים לאתר מבנה מתאים ולהתאימו וכן לגייס צוות מורים ומנהלת וכל אלו תרמו משמעותית לכך שבנות היישוב חזרו למסלול הלימודים וניצלו מהליך של הדרדרות.
דברים זהים טוענת גם גב' בלימי פיש בתצהירה תוך שהיא מציינת כי מאז נסגר בית הספר לבנות קיימת הדרדרות רוחנית שלהן. עם זאת בלימי פיש לא התייצבה להחקר על תצהירה.
מר אריאל אגמון טוען בתצהירו כי לאחר סיום גיוס הכספים במסגרת הפרויקט למען עתיד ילדינו ניתן היה לגשת למשימה הבאה של החברה – הקמת בית הספר לבנות. לטענתו, תוך פרק זמן קצר ביותר הושלם התהליך לרבות הכשרת צוות המורות והמנהלת. מר אגמון טוען כי מר שיק נפגש במהלך אותה תקופה עם מנהל מועצת יבנאל במטרה לנסות ולגייס כספים לפרוייקט. לטענתו של מר אגמון, הרב אשר טולדנו מטעם העמותה היה מעורב בעיקר בנושא ומר שלמה פרץ היה פחות מעורב ובעיקר עשה מה שהרב טולדנו הורה לו לעשות לצורך הקמת המיזם. לדבריו, מר טולדנו התייעץ רבות עם מר פיש בקשר להקמת התיכון בכל שלב של התהליך והיה מודע לתנאי הסכם השכירות לרבות לצורך של השבת המבנה לקדמותו במקרה של סיום החוזה ולעובדה שאין היתר למבנה. כמו כן היה הרב טולדנו חותם על מסמכים והמחאות לא לפני שבירר בדיוק למה הן מיועדות. בנוסף ביקש לא מעט פעמים הקפדה לכך שההוצאות לא יחרגו מהתקציב השנתי. היו מקרים שאשתו גב' יהודית טולדנו שהיתה מנהלת החשבונות במשרד, ביקשה ממר טולדנו לחתום על המחאות מסויימות והרב שיק הורה כי כל המחאה שתוצא תעבור גם את אישורה. לטענתו של מר אגמון הרב טולדנו היה גאה בהקמת התיכון.
83. מר שיק נחקר על תצהירו ובעיקר על העובדה שהמליץ על הקמת מבנה שאין לו כל היתר תכנוני מכח היותו בית ספר בשכונת מגורים וטען כי אינו מבין מאום בתכנון והתייעץ בכל צעד ושעל עם הרב טולדנו. וכשנשאל מה היתה אם כך תרומתו להקמת בית הספר השיב כי נתן לרב מספר רעיונות ושוחח עם השכנים שלא היו מוכנים לכך והשיג את הסכמתם (עמוד 29 שורות 1 – 7):
"ת: אני לא מבין בתכנונים וכלום, תפסתי את היד של המנכ"ל של העמותה דאז, אשר טולדנו והלכתי איתו כל צעד וצעד והתייעצתי איתו, לא עשיתי שום צעד...
ש: אז מה אתה תרמת
ת: לא רציתי לעשות על דעת עצמי. אמרתי לו "פה אני רוצה להשכיר" "פה נראה לי שזה יתאים" דיברתי עם שכן, אמרו לי שאם אכנס לשכן אקבל בוקס בפנים, הסברתי לשכן שלא יהיה פה בלגן ורעש. שעתיים אחרי הוא בא והיה מרוצה. חיפשנו גם מקומות לבחורים, הוא אמר לי שזה לא יתאים כי יש חכירה והסכמתי. זה לא היה התחום שלי ולא העבודה שלי."
מר אגמון אישר בחקירתו כי לא עבד בעמותה אלא בעמותת קהילת חסידי ברסלב אולם לא נחקר בנוגע לתוכן תצהירו בנקודה זו.
84. טענותיה של העמותה בעניין זה הן שונות.
85. לטענתו של מר שלמה פרץ בסעיפים 8 – 11 לתצהירו, לא נמסר לו בעת חתימת חוזה השכירות כי יהיה צורך בהתאמת המבנה בעלות של כ – 200,000 ₪. מאחר וכבר שכרו את המבנה החל מר שיק לדרוש מהם לחתום על שיקים לצורך ביצוע התאמתו. כמו כן טען כי לא ידע בעת חתימת החוזה כי יהיה צורך להשיבו למצבו הקודם במקרה של סיום החוזה. עוד לא ידע כי אין היתרים להקמת בית הספר במקום בו הוקם. לאור התנהלותה של החברה וההוצאות הגבוהות שהוצאו לצורך הקמת התיכון לרבות דמי השכירות הגבוהים נאלצה העמותה לשלם בסך 10,000 ₪, נקלעה העמותה לגירעון תקציבי.
לטענת מר גרמה נחשף, בהיותו חבר ועד, לגירעון שנוצר כתוצאה מהקמת בית הספר התיכון ודמי השכירות הגבוהים נאלצה העמותה לשלם.
גברת ריימונד טוענת בתצהירה כי התובעת מערבת בכל הנוגע להקמת בית הספר גם תחום שאינו בסמכות ובטיפול העמותה. כל הנוגע לאיתור מנהלת ומורים לרבות הכשרתם אינו חלק מן החוזה אלא במסגרת חוזה נפרד עם עמותת חסידי ברסלב הזהה בתוכנו המקפח לחוזה שנחתם עם העמותה. על כן אין לנושא זה רלוונטיות לענייננו. כמו כן טוענת גב' ריימונד כי השימוש בכספי הפרוייקט למען הנוער לשם הקמת בית הספר התיכון חטא למטרת הפרוייקט; שכן, בכספים אלו לא נעשה שימוש לשם הקמת מועדון לנוער נושר או מערכת פסיכולוגית לתמיכה באותם בני נוער, אלא לשם הקמת בית ספר תיכון לרבות צוותו שאינו מצוי בסמכות העמותה ואינו חלק מן החוזה אלא בסמכות עמותת חסידי ברסלב.
לטענתה, תחת שימוש בכספים אלו לצרכים להם יועדו סיבכה החברה את העמותה בעלויות של התאמת מבנה לבית ספר וכן עלויות השבת המצב לקדמותו בעלות של כ – 500,000 ₪. עלות זו תמכה גב' ריימונד בנספח 11 לתצהירה – הצעת מחיר לשם החזרת המבנה לקדמותו. לטענתה בניגוד לדברי מר פיש וגב' בן שושן מבנה בית הספר המקורי של הבנות לא היה כמתואר שכן הוא קיבל את אישור משרד החינוך. לאחר שנכנסה לתפקידה כמנכ''לית העמותה הבינה כי עלות ההחזקה של בית הספר ל – 40 בנות בסה''כ היא בזבזנית ביותר וכי העמותה "תקועה" עם המבנה שכן לא היה בידה התקציב להחזירו לקדמותו. על כן, החליטה להעביר למבנה ישיבה של כ – 80 בנים והבנות לומדות כיום במבנים יבילים שסופקו על ידי משרד החינוך והן לומדות ומתפתחות ביישוב.