לטענת גב' ריימונד החברה ומר שיק הביאו את העמותה להתקשר בחוזה למרות שידעו כי הפעלת המבנה לצורך בית הספר אינו חוקי. לטענתה, לאחר שבשנת 2017 הוצא כנגד העמותה צו שיפוטי המורה לה להפסיק להשתמש במבנה לייעודו כבית ספר, נחשפה למסמכים מהם למדה כי החברה ומר שיק ידעו עוד בשנת 2014 על כך שאין למקום היתר חוקי לפעול.
גב' ריימונד תמכה טענותיה בנספח 13 לתצהירה - בקשות לביטול הצו השיפוטי וכן בסיכום פגישה מיום 20.11.14 בה מכותבים מר שיק ומר אגמון, כמו גם מנכ''ל המועצה מר אבי עמר וכנכתב, חרף הבעייתיות של שימוש חורג למבנה וחריגות הבניה בו, תוגש בקשה דחופה לאישור שימוש חורג במבנה.
86. בחקירתו הנגדית טען מר גרמה כי עלות הקמת מבנה התיכון היתה מאות אלפי שקלים, כי עדיין קיימת ישיבה במקום וכי בניגוד לטענתה של גב' ריימונד אינו יודע אם יש מבנים אחרים אליהם ניתן להעביר את הישיבה הקיימת במבנה.
בחקירתו של מר פרץ אישר כי הוא ומר טולדנו קראו את הסכם השכירות של מבנה בית הספר אולם הוא סמך בעיקר על מר טולדנו ולא נכנס לעומקו (עמוד 48 שורות 1 – 5). כמו כן אישר כי שאל מספר שאלות ביחס להסכם אולם אינו זוכר מה (עמוד 48 שורות 6 – 9). כמו כן טען, בשונה מתצהירו, כי "הבין" מהרב טולדנו כי הכל בסדר מבחינת עלויות ההקמה וסמך על דבריו (עמוד 48 שורות 16 – 19). כמו כן בניגוד לתצהירו אישר שידע כי ייתכן שייאלצו להשיב את המצב לקדמותו בסיום השכירות של המבנה (עמוד 48 שורות 24 – 28).
לטענתו בחקירתו הנגדית, הפסול העיקרי במבנה בית הספר היה עניין האישורים של המבנה (עמוד 48 שורות 30 – 31):
"הדבר העיקרי מבחינת האישורים של המבנה. לא היינו מודעים לכך שיש בעיה מבחינת המבנה שהוא למגורים ולא לסמינר, לא ידענו שיש עם זה בעיה".
עם זאת אישר כי לא ערכו כל בדיקה בנושא והוא סמך בעניין זה על מר טולדנו שהיה לו נסיון בתחום (עמוד 48 שורות 32 – 35; עמוד 49 שורות 1 – 2). לטענתו, הוא ומר טולדנו הבינו שקיימת עלות להכשרת המבנה והסכימו לכך. על כן גם חתם על המחאות לטובת עלות זו (עמוד 49 שורות 9 – 13).
גברת ריימונד נחקרה על גרסתה בנוגע להקמת בית הספר וטענה כי בזמן שנכנסה לתפקיד היתה יכולת לשכן את הישיבה במבנים של העמותה אולם בגלל שלא היה להם תקציב להחזרת המבנה לקדמותו הדבר לא נעשה. כמו כן חזרה על טענתה כי לא ידעו כי המבנה פועל שלא כחוק (עמוד 67 שורות 21 – 24). לדבריה כיום אין מבנים לשיכון הישיבה (עמוד 67 שורות 31 – 32). היא נשאלה אם שוחחה עם בעל המבנה ביחס להשבת המבנה לקדמותו וטענה כי שוחחה עימו טלפונית והוא עומד על כך שהמבנה יוחזר לקדמותו (עמוד 67 שורות 25 – 25; עמדו 68 שורות 1 – 2).
87. לסיכום נקודה זו, עולה כי קיימת חוסר בהירות בנוגע להקצאת הכספים שגויסו במסגרת פרוייקט למען עתיד ילדינו ששימשו לשם הקמת בית הספר. כמו כן קיים עירוב בין חובות החברה במסגרת חוזה שחתמה עם העמותה לבין חוזה שנחתם עם העמותה הנוספת של קהילת חסידי ברסלב.
יתרה מזאת, ביחס להקמת מבנה בית הספר פעולת החברה, כך על פי מר שיק, הסתכמה בבחירת המבנה והגעה לסיכום עם הבעלים. לא נטען כי החברה, לפני שייעצה על שכירת המבנה, בדקה או התריאה על כך שאין לפעולת בית הספר בשכונת מגורים היתר. למר שיק, כפי שהודה, אין כל ידיעה בנושא והוא התייעץ לשם כך עם מר טולדנו שלא ברור מהי היכרותו עם התחום.
מנגד, העמותה עצמה פעלה אף היא בחוסר מקצועיות והתרשלה באי בדיקתה את נושא הרישוי עד תום והבעייתיות נגלתה לאחר חתימתו של החוזה. טענת העמותה כי "לא ידעה" או "לא הוסבר לה" כי עליה להשיב המצב לקדמותו עם סיום הסכם השכירות לא שכנעה אותי. מר פרץ בחקירתו סטה מן האמור בתצהירו וטען כי הבין שייאלצו להשיב מצבו של המבנה למצבו המקורי עם תום השכירות; ואף אישר כי קרא את הסכם השכירות. בסעיף 14 להסכם (נספח 17 לתצהירה של גב' ריימונד) צוין במפורש כי המשכיר מאשר לעמותה לבצע שינויים במבנה אולם עם סיום תקופת השכירות עליה להשיב המצב לקדמותו על חשבונה. על כן ככל שקראו מר פרץ ומר טולדנו את ההסכם חזקה כי היו מודעים לכך.
כמו כן לא הוכח כי בניית בית הספר לא היתה על דעת העמותה, גם אם היה לבנות הקהילה בית ספר שקיבל את אישור משרד החינוך ולכאורה לא היה בו צורך. מר פרץ ומר טולדנו שיתפו פעולה עם המיזם והיו מעורבים בו לעומק בפן התקציבי והמימוני. כמו כן היו מודעים בתחילת ההתקשרות כי תהא עלות לבנייתו של בית הספר והיו נכונים לשאת בה. המבנה משמש כיום את בני הקהילה לצורך ישיבה ולא הוכח כי יש עבורם מקום אחר. דמי שכירות הם פן אלמנטרי בכל מבנה שכור שיש לקחתו בחשבון.