3. הנתבעת טענה בכתב הגנתה, בין היתר, כי התביעה איננה אלא "ניסיון פסול ונפסד מבית מדרשם של התובעים, לגרום לנתבעת לשלם לתובעים "רווחים", אותם כשלה התובעת להרוויח בכוחות עצמה, במסגרת "מיזם עסקי" כושל, אשר ננטש ונזנח על ידי התובעים, לאחר שהגיעו לכלל מסקנה, ובכך הודו הם במפורש, כי אין לו עוד תקומה(!)".
לטענתה: "...לא היססו התובעים לטעון באופן מופרך מגמתי ומטעה "כאילו" הובטח להם, עוד בטרם התחילו עבודת הפרויקט, כי זה יסתיים בתוך 5 חודשים – בכל הכבוד, לא מיני ולא מקצתי(!)... הלכה למעשה, כל שהובהר לתובעים הוא, כי מאחר שמדובר בעבודה בתנאי אי וודאות, הצפי והשאיפה, אם וככל שלא יהיו עיכובים כלשהם בפרויקט, הוא לסיימו בתוך 5 חודשים – הא ותו לא. דא עקא, שבאופן שכלל אינו מפתיע, חלו בפרויקט עיכובים שונים, כך שהתברר בדיעבד, כי הצפי והשאיפה, שהוערכו בתנאים אופטימליים, לא התמלאו... ודוק: תחום ניהול הפרויקטים אינו דומה כלל ועיקר לייצור סדרתי או המוני, אלא מהווה תחום בפני עצמו, המאופיין בסיכונים רבים המשפיעים על התארכות מועד הביצוע. בדיוק בשל כך, חברות העוסקות בניהול פרויקטים, אינן מתחייבות, ולא יכולות להתחייב, על מועד ביצוע, כשדברים אלה הובהרו לתובעת בזמן אמת, ולא אחת".
הנתבעת הסבירה בפרוטרוט, את טענתה לחוסר הוודאות בתחום ביצוע פרוייקטים, אשר בגינו, כל התייחסות לפרק זמן לביצוע פרוייקט, במסגרת הסכם בין צדדים, אינה אלא בגדר הערכה, ולא בגדר התחייבות. הנתבעת טענה, כי קיים נוהג מסחרי שעל פיו מועד סיום פרוייקט, עשוי להתעכב מסיבות שונות, ועיכוב אפשרי כאמור, מהווה "...חלק אינטרגרלי מהמערכת ההסכמית, כבמעין הסכמה מכללא". בהקשר זה הוסיפה "כך, הקצאת הסיכונים שבין הנתבעת לבין הלקוח, היא כזו שהנתבעת נושאת בסיכון האמרת עלויות ביצוע הפרויקט אל מעבר לתמורה המוסכמת, ואילו הלקוח נושא בסיכון עיכוב העבודות אל מעבר להערכה הכללית".
הנתבעת טענה, כי כל הסיכונים הכרוכים בפרוייקט, לרבות אפשרות עיכוב השלמת העבודות, הובהרו לתובעים מראש, עובר להתקשרות בין הצדדים.
בכתב הגנתה, טענה הנתבעת ביחס להסכם: "לאחר מספר ישיבות , ומאחר שהתובעת לא ידעה להגדיר במדויק את המפרט על כל אחד ואחד מחלקיו, וכפועל יוצא בקשה לאפשר לנתבעת ללמוד להשלים את המפרט תוך כדי ביצוע הפרויקט, סוכם בין הצדדים, בין היתר, על מפרט ראשוני של הפרויקט וכן את התמורה שתשתלם לנתבעת תמורת ביצועו, כשבמסגרת זו, סוכם כי התובעת תשלם לנתבעת סך 425,000 ₪ בתוספת מע"מ (לא כולל אגרת רישוי)... משכך, ולמען הסדר הטוב, ביום 9.3.2014, שלחו התובעים או מי מהם, לנתבעת, טופס הזמנת עבודה במסגרתו העלו הם את עיקרי ההסכמות (נספח 1 לכתב התביעה)".
בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 17.4.16, טען ב"כ הנתבעת: "אנו כופרים בטענה כי ההתקשרות בין הצדדים נערכה על פי הזמנת העבודה הנטענת והמצורפת לכתב התביעה. המסמך איננו חתום על ידי הנתבעת... נספח 1 לכתב התביעה אכן נשלח לנתבעת, קראנו לזה טופס הזמנת עבודה במסגרתו העלו את עיקרי ההסכמות והוא מהווה בסיס להתקשרות בין הצדדים... בפועל השתנו הדברים, מבחינת הזמנים והעלויות. הם השתנו בהמשך ... לטענתו התובעת לא ידעה להגדיר במדויק את המפרט... מה שמופיע בהזמנה זה היה מפרט ראשוני בלבד... הובהר לתובעת כי ככל שלא יהיו עיכובים בפרוייקט השאיפה היא לסיים את הפרוייקט בתוך חמישה חודשים".
יצויין ויודגש, כי בהמשך הישיבה האמורה הוצג בפני בית המשפט, עותק של ההסכם החתום על ידי שני הצדדים, ובהמשך הוגש המסמך כמוצג (נספח 4 לתצהיר התובע).
לטענת הנתבעת, אכן התרחשו כמה וכמה אירועים בלתי צפויים, אשר גרמו הן להתייקרות משמעותית של הפרוייקט, עד כי אילו נדרשה לשוב ולתמחרו בהתחשב באותם אירועים, היתה מתמחרת אותו בכפל התמורה המוסכמת, והן לעיכובים של ממש בביצוע העבודות. לעניין זה ציינה בין היתר: את הצורך לאתר ספק מיוחד בחו"ל לצורך בניית ארגז המשאית באשר כל בוני הארגזים בארץ סירבו ליטול על עצמם את העבודה, בשל מורכבותה; את מבצע "צוק איתן", אשר הפריע לביצוע העבודות בשל מיקום עסקה של הנתבעת באשדוד; וכן את היעדרותו של מנהל הייצור של הנתבעת בחודשים אפריל, מאי 2015, בשל שנקרא לשירות מילואים במסגרת משלחת חרום של צה"ל לנפאל.
לדברי הנתבעת היא עדכנה באופן שוטף את התובעים, אודות התקדמות העבודות ואודות הקשיים הכלליים והייחודיים בהם נתקל הפרוייקט, ולטענתה: "ואמנם, אף באופן טבעי התובעים ו/או מי מהם או מטעמם לא היו שבעי רצון מכך, ואף דחקו בנתבעת לסיים את העבודות, בפועל, גילו הם הבנה למצב ונתנו את הסכמתם להארכת סיום ביצוע העבודות (אף שכאמור לעיל, לא היה בכך כל צורך)".
הנתבעת טענה, כי התובעים הם שהפרו את החוזה בין הצדדים, כאשר ביטלו את ההסכם בחוסר תום לב, כאשר הפרוייקט היה על סף סיום, וכי בכך גרמו הם לנתבעת נזקים, בגין הוצאות וזמן שהושקעו בפיתוח, ניהול, ייצור, והרכבת האביזרים, כמו גם אבדן עבודות אחרות, בסכום של 643,828 ₪ לפחות.
הנתבעת טענה, כי יש לסלק את תביעת התובעת נגדה, או לחילופין את תביעת התובע נגדה, על הסף, שכן: "...הזמנת העבודה והעסקה נשוא התובענה בוצעה אל מול התובעת, ולא מול התובע ומשכך התובע נעדר כל יריבות עמה, ומשכך יש לדחות את התובענה על הסף ככל שהיא נוגעת לתובע. לחילופין בלבד, אם וככל שייקבע שהתובע הוא אשר הזמין את העבודה והעסקה נשוא התובענה בוצעה מולו, הרי שלפיכך וכפועל יוצא, התובעת נעדרת כל יריבות עם הנתבעת, ויש לדחות את התובענה על הסף ככל שהיא נוגעת לתובעת" (סעיף 44 לכתב ההגנה).
הנתבעת העלתה טענות בדבר השתק ומניעות כלפי התובעים, נוכח הסכמתם למתן ורכות לנתבעת לביצוע העבודה.
הנתבעת הכחישה את טענות התובעים, לעניין עצם הנזקים ולעניין היקפם.
כן טענה, כי התובעים יכולים היו בפועל להקטין את נזקם ולא עשו זאת. הנתבעת גם העלתה טענת קיזוז, בהתייחס לאביזרים שונים שנותרו על המשאית, בעת שהוחזרה לתובעים.
4. התובעים הגישו כתב תשובה שבמסגרתו השיבו לטענות מסויימות בכתב ההגנה. בין היתר, התובעים הכחישו את הטענה, כי התקופה הנקובה בהסכם לא היתה בגדר תנאי מחייב, והשיבו בפירוט לטענות בדבר אופי הסכמים מסוג זה, ולטענת הנתבעת לקיום נוהג בענף, באשר להגדרת תקופת הביצוע.
התובעים טענו, כי מעולם לא הסכימו להארכת תקופת ביצוע הפרוייקט, ולטענתם, מצאו עצמם פעם אחר פעם נאלצים להסכין עם התמשכות הפרוייקט, עד שהגיעו מים עד נפש והם ביטלו את ההסכם.
התובעים השיבו גם לטענות בעניין הקטנת הנזק.
5. לתובעים העידו עדים אלה:
התובע, אשר פירט בתצהירו את כל העובדות שבבסיס התביעה;
המומחה רו"ח ערן נחליאלי שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה, ואשר העריך את נזקי התובעים בסכומים המפורטים בכתב התביעה. יצויין, כי אבדן הרווחים העתידיים של התובעים, הוערך על ידי המומחה בסכום הנקוב לעיל – 3,185,000 ₪, בין היתר, על יסוד תוכנית עסקית, אשר אף היא צורפה לכתב התביעה. יצויין ויודגש, כי בחקירתו הנגדית העיד התובע שהתוכנית העסקית האמורה נערכה על ידי רו"ח נחליאלי עצמו, וזאת, רק לאחר ביטול ההתקשרות בין הצדדים (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 6 – 13);
ד"ר שמואל צרפתי, אשר הינו בן דודו של התובע, ואשר הציג את עצמו כמומחה בתחום קידום המכירות. על פי עדותו, הוא סייע לתובע וייעץ לו, בשלב תכנון הקמת העסק, ואף פעל עבורו לגיוס לקוחות אפשריים. העד העיד בתצהיר עדותו הראשית, גם על נושאים שבמומחיות, ואולם לא הוגשה חוו"ד מומחה מטעמו.
מר אריאל גוטליק, בעל חברה העוסקת בתחום "אטרקציות לאירועים והפקות". העד ייעץ לדבריו לתובע, בעת תכנון הקמת העסק, וכן העיד, כי אחת מלקוחות החברה של העד, היתה מעוניינת להזמין מן התובע 15 פעילויות באמצעות המשאית, למשך תקופה של חצי שנה, אלא שהדבר סוכל באשר המשאית לא היתה מוכנה בזמן. יוער, כי גם עד זה כלל בתצהיר עדותו הראשית, עדות על דבר שבמומחיות (ס' 6 לתצהיר), וזאת, מבלי שהגיש חוו"ד מומחה.
מר אייל אבידוב, אשר כאמור לעיל הועסק על ידי הנתבעת, בעת ההתקשרות עם התובע. תפקידו של העד היה, מנהל חטיבה לדיגום כלי רכב מיוחדים, והוא זה שחתם על ההסכם בשם הנתבעת מול התובע. העד העיד בין היתר, כי מר חייקין, מנהלה של הנתבעת היה מעורב במשא ומתן עם התובע ואישר אותו.
העד העיד, כי הפרוייקט אכן אמור היה להימשך 5 חודשים (עמ' 68 לפרוטוקול ש' 1 – 7), וכן העיד, על הקשיים שבהם נתקל הפרוייקט אשר חלקם לפחות נבעו לדבריו, מאי הקצאת משאבים מספיקים לפרוייקט על ידי הנתבעת (עמ' 69 לפרוטוקול ש' 14 – 15 ועמ' 70 לפרוטוקול ש' 24 - 28). כן העיד כי הנתבעת לא הקצתה מספיק עובדים לצורך הפרוייקט.
העד העיד עם זאת, במסגרת חקירתו הנגדית, כי מעבר לעיכובים שנבעו מהתנהלותה הלקויה של הנתבעת, הרי שבמהלך ביצוע העבודות, נדרשו שינויים שונים במפרט, על ידי התובע, אשר הצריכו תוספת זמן ביצוע בפועל, כגון חיזוק רצפת המשאית, שינוי מיקום מסכי הטלוויזיה, המצאת פרטים טכניים של רכיבים מתנפחים, רק בשלב מאוחר, ועוד. העד אישר, כי לא יכול היה לצפות את השינויים האמורים מראש, וכי משמעות השינויים האמורים, היתה תוספת "זמן וכסף... כל שינוי מצריך שינוי הנדסי ועוד זמן, ועוד כסף" (עמ' 73 לפרוטוקול ש' 4 – 15, והמשך עד 20).
העד העיד על אורכות שניתנו לנתבעת על ידי התובעים – עד סוף שנת 2014 ניתנה לדבריו ארכה על ידי התובע עצמו, כאשר ארכה נוספת ניתנה על ידי אחיו של התובע, מר רן שחם, עד סוף חודש פברואר 2015, ובהמשך הוצג לפניו מכתב היועצת המשפטית של חברת אלטשולר שחם בע"מ (חברה שאחיו של התובע הינו מנהל בה), מיום 17.2.15, המופנה אליו, ואשר במסגרתו מתועדת התחייבות של העד כלפי מר רן שחם, לסיים את הפרוייקט עד יום 20.3.15 (עמ' 69 – 72 לפרוטוקול). העד אישר בהמשך, כי "לפחות עד סוף חודש אפריל 2015 היו הבנות עם הלקוח שאנו נסיים את הפרוייקט" (עמ' 79 לפרוטוקול ש' 10 – 13).
כן אישר מר אבידוב, כי כל עוד הוא עצמו עבד אצל הנתבעת, ועסק בין היתר בפרוייקט, לא קיבל כל דרישה מן התובע, או מאחיו, מר רן שחם, להפסיק בביצוע העבודות (עמ' 79 ש' 33 עד עמ' 80 ש' 3).
לדברי העד, לאחר 20.3.15, בוצעה העבודה במסגרת הפרוייקט, ב"...עצימות נמוכה" (ר' בין היתר, עמ' 72 ש' 21; עמ' 78 ש' 22; עמ' 82 ש' 30– 31 ו 34 – 35). לדברי העד, הוא התפטר מעבודתו אצל הנתבעת בחודש יוני 2015, בין היתר, נוכח התנהלותה בפרוייקט האמור, וכאשר נמנע ממנו לעמוד בהתחייבויות על פי ההסכם.
העד אישר, כי הנתבעת יכולה היתה לסיים את הפרוייקט "תוך חודשיים שלושה...", במועד שבו בוטלה ההתקשרות על ידי התובעים (עמ' 76 ש' 8 – 10 ).
6. לנתבעת העידו עדים אלה:
מר גבריאל חייקין, מנהל הנתבעת אשר העיד על העובדות שפורטו בכתב ההגנה, בין היתר;
מר דורון גילר, מנכ"ל חברה העוסקת בתחום הרכב, ועורכת תערוכות רכבים ייחודיים, אשר נחשף במסגרת עבודתו למשאיות מודולאריות, ואשר העיד, על קשיים שונים האופייניים למשאיות כאלה, כגון קשיי תפעול, קשיי נגישות, עלויות מוגברות וכו'. גם עד זה העיד על דברים שבמומחיות, מבלי שהגיש חוו"ד מומחה;
המומחה בתחום הכלכלה, מר שלמה בוחנה, אשר הגיש חוו"ד מומחה שבמסגרתה הצביע על קשיים וכשלים שנפלו לסברתו, בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, רו"ח נחליאלי, וחיווה דעתו, ביחס לחלופות שעמדו לרשות התובעים לצורך הקטנת נזקיהם, לרבות השלמת הסבת המשאית באמצעות הנתבעת, השלמת הסבתה באמצעות חברה אחרת, או מכירת המותג Uniqego, לצד שלישי. המומחה ניתח את אמדן הנזק שבחוו"ד רו"ח נחליאלי, וחיווה דעתו, כי חוות הדעת האמורה, לקויה, אינה מבוססת כראוי, וכי היא נעדרת אסמכתאות.
גב' יפעת שילר, חוקרת פרטית, אשר ביצעה חקירת הפרטית שבמסגרתה שוחחה פעמיים, עם שותפו של העד מר אריאל גוטליק. מתמלילי השיחות האמורות, עולה לכאורה, כי השותף לא היה מודע כלל לאפשרות השימוש במשאיות מודולאריות, ולא פנו אליו בעניין.
7. נוכח הפערים בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, מונתה רו"ח ענת ברקוביץ, כמומחית מטעם בית המשפט, בתחומי הכלכלה והחשבונאות, לצורך מתן חוו"ד בשאלות שבמחלוקת, אשר מצויות בתחום מומחיותה.
המומחית סקרה את הנתונים שהובאו בפנייה, והתייחסה באופן מפורט לתחום העיסוק הכללי של העסק המתוכנן – ענף הפרסום, ולתחום העיסוק הספציפי יותר – תחום קידום המכירות.
המומחית עמדה על כך, כי בעניינה של התובעת לא נסתרה ההנחה, כי מדובר ב"עסק חי", ועל המשתמע מכך לעניין נטילת הסיכון העסקי, של עיכוב בהפעלת המשאית.
באשר לטענת אבדן המוניטין, כתבה: "בנסיבות המקרה דנן עולה שאלת עצם קיומו של מוניטין בחברה בתחילת דרכה. היות והתובעת בתחילת דרכה וטרם צברה חוג לקוחות, טרם הביאה לידי ביטוי את שמה הטוב ואיכות השירותים שתספק, הרי שלא ניתן להצביע על קיומו של מוניטין בשלב זה של פעילותה ובכל אופן זיקתו אם בכלל לתובעת".
לעניין אמדן הנזקים אשר נגרמו לתובעת, לכאורה, בגין העיכוב בתחילת פעילותה העסקית, כתבה המומחית בחוות דעתה, כדלקמן:
"לדעתנו יש לבחון את אומדן הנזקים בשני היבטים –
1. הוצאות ששולמו על ידי התובעת ונדרשו על ידה כחלק מהפיצוי ("Out of the pocket")-
החזר בגין הוצאות אלו לדעתנו צריך להיבחן לאחר בחינת מתן פיצוי בגין הנזק שנגרם לתובעים בעקבות העיכוב ובהשלמת העבודה על ידי הנתבעת כמפורט להלן.
2. אומדן הנזק שנגרם לתובעים בעקבות העיכוב בהשלמת העבודה על ידי הנתבעת.
• תחילה נציין כי התובעים מסיבותיהם לא ניסו לאתר אלטרנטיבה חלף הנתבעת גורם אשר יבצע ייצור והתקנת ארגז המשאית לצורך העבודה כמשאית מודולרית זאת למרות שהייתה בידי התובעים (ואף הוצגה בפנינו) הצעת מחיר מטעם ב. רימון סוכנויות בע"מ המעידה על אלטרנטיבה לביצוע העבודה (וכאן מוסיפה המומחית הערת שוליים מס' 10 כדלקמן: בפגישתנו עלתה השאלה מדוע לא ניסו להשלים את העבודה על המשאית ולהתחיל הפעילות העסקית – טענת התובעים היתה כי לא היה להם את המימון הנדרש לביצוע העבודה. אולם, לפי בדיקתנו ולפי הדוחות הכספים המבוקרים של התובעת היה קיים עודף כספים בקופת התובעת אשר יכול היה לממן לפחות חלקית את העבודה על ידי ספק חלופי. קיימת אפשרות שהתובעים מצאו במהלך התקופה כי העסק אינו צפוי להיות רווחי כמצופה ולכן הופסקה פעילות החברה והמשאית נמכרה).
• לאור העובדה שמדובר בחברה ללא היסטוריה עסקית אשר הוקמה כדי לפעול בתחום שהינו בתולי בארץ, הרי שקיים קושי לאמת את הנתונים שהוצגו בפנינו מצד התביעה לעניין התוצאה הכלכלית של החברה התובעת, אלא על פי תצהירים שנתקבלו מצד התביעה כמפורט בנספח 2.
• עוד יצוין כי, הנתבעת לא הציגה חלופה לחוות הדעת הכלכלית (אלא סתרה את חוות הדעת הכלכלית מטעם התובעים). אי לכך, ככל שלא עלה בידנו להשיג נתונים אחרים ונמצא כי הנתונים שהציגה התובעת המבוססים על תצהיר המומחה מטעמה סבירים, התבססנו על נתונים אלה בחלקם.
• כחלק מהסיכונים בהקמת עסק נלקחה בחשבון התקופה הראשונית לבניית העסק, תקופת ההקמה עד לתחילת פעילותו לרבות בניית התשתית להפעלתו. לפיכך, בגין התקופה ממועד החתימה על ההסכם בין התובעים לנתבעת ועד למועד האחרון שניתן בהסכמה לנתבעת לצורך השלמת המשאית היינו 30 לאפריל, 2015 – לדעתנו בגין תקופה זו אין לחשב פיצוי בגין נזק.
• אומדן הנזק חושב על ידנו בהנחה לפיה אילו הנתבעת הייתה מסיימת את העבודה במועד (כולל אורכה שנתנה בהסכמת התובעים בת 8.5 חודשים) הרי שהתובעת יכולה הייתה להתחיל בפעילותה העסקית. ואולם מאחר והנתבעת לא עמדה בתנאי ההסכם ולא השלימה העבודה במועד שנקבע, הרי שמיום 1 למאי, 2015 על הנתבעת לשאת בנזק בשל איבוד הרווחים החוזיים של התובעת בגין כל תקופת העיכוב בפעילותה העסקית, כמפורט בסעיף 2.1 להלן.
לסיכום, היות והבסיס לעבודתנו בעניין אומדן הנזק הינה תחת הנחת "עסק חי" בפעילותה של התובעת (ראה לעיל עסק חי שבבסיס חוות הדעת והדוחות הכספיים המבוקרים), הרי שההוצאות ששולמו על ידי התובעת ונדרשו על ידה כחלק מהפיצוי ("Out of the pocket") כתוצאה מהפסקת הפעילות, היו אמורות לשרת את התובעת בפעילותה – ולכן עלולה להיות כפילות בעת מתן הפיצוי בגין הנזק ("Out of the pocket") לבין פיצוי בגין הנזק שנגרם לתובעת בעקבות העיכוב בהשלמת העבודה על ידי הנתבעת (למעט הנזק בגין המקדמה ששולמה לנתבעת ותשלום ליועץ הבטיחות אשר נוספו גם בחישוב הנזק בעקבות העיכוב בהשלמת העבודה)".
(עמ' 18 – 19 לחוות דעת המומחית).
המומחית חישבה את ההוצאות שהוציאה התובעת בפועל, לרבות המקדמה על חשבון התמורה לנתבעת. ההפסד במכירת המשאית, עלות מהנדס בטיחות, עלויות אתר אינטרנט וכן, עמלות בנק ואשראי שהוצעו בפועל. ההוצאות האמורות הסתמכו בסך 183,968 ₪.
ביחס להוצאות המימון הנטענות, הדרישה לפיצוי בגין עלות שכר אלטרנטיבית של התובע, והוצאות קבלת רישיון הנהיגה למשאית, שנתבעו, כתבה המומחית בחוות דעתה:
"בתביעה נדרשו הוצאות ריבית בסך 39,298 ₪. היות וההלוואה הינה מצד קשור והוצאות הריבית לא שולמו בפועל הן לא נכללו בטבלה לעיל. בנוסף יובהר כי, ההלוואה שנטלה התובעת מצד קשור כאמור הייתה גבוהה מהנדרש ועמדו כספים בעודף מעבר לנדרש לצורך שימושה.
התובע דרש פיצוי בגין עלות שכרו האלטרנטיבי במסגרת הפעלת הפרויקט בחודשי העיכוב – בהיבט 1 בחוות הדעת אין התייחסות לשכר האלטרנטיבי/ עוגמת נפש של התובע. עם זאת, בהיבט 2 לחוות הדעת – חישוב אומדן הנזק שנגרם לתובעת בעקבות העיכוב בהשלמת העבודה על ידי הנתבעת, הכולל גם את הכנסות ורווחי התובעים ככל שהיו מופקים / נצמחים מהפעילות העסקית ממושכת, בא לידי ביטוי גם השכר האלטרנטיבי של התובע.
הוצאה לצורך קבלת רישיון נהיגה (ג) על משאית שנדרשו בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, מהוות יתרון מתמיד של בעל המניות ולא מגיע בגינן שיפוי".
(עמ' 20 לחוות דעת המומחית).
אשר לנזק הנטען בגין אי יכולת החברה להתחיל בפעילותה במועד המתוכנן, חיוותה המומחית דעתה כדלקמן:
"היבט 2 – אומדן הנזק שנגרם לתובעת בעקבות העיכוב בהשלמת העבודה על ידי הנתבעת
2.1 תקופת הזמן לפיה נקבע אומדן הנזק בגין העיכוב בפעילותה העסקית של התובעת, מורכבת משלושה פרקי זמן:
2.1.1 פרק הזמן שבו התעכבה הנתבעת במסירת המשאית שלא בהסכמה מיום 1 למאי, 2015 ועד ליום 13 לאוקטובר, 2015 – מהווה 5.42 חודשים.
2.1.2 פרק זמן לאיתור ספק חלופי חלף הנתבעת לביצוע הפרויקט. מו"מ עד לחתימה על הסכם עם הספק החלופי לרבות תקופת זמן הערכות הספק החלופי להתחלת העבודה – נקבעו 3 חלופות לפרק זמן זה לפי חודש; חודשיים ושלושה חודשים.
2.1.3 פרק הזמן לביצוע העבודה הנדרשת על המשאית – 5 חודשי עבודה שלאחריהם ניתן היה להתחיל בעבודה השוטפת. (בהתאם לתקופה לביצוע העבודה שנקבעה בהסכם עם הנתבעת) [יצוין כי, בהצעה נוספת לביצוע העבודה שנתנה חברת ב. רימון סוכנויות בע"מ ושהוצגה לנו נקבעה תקופה של פחות מ – 4 חודשים לביצוע העבודה].
לסיכום, נקבעו 3 חלופות המסכמות את שלושת פרקי הזמן כאמור לעיל לצורך חישוב אומדן הנזק כדלקמן:
• חלופה 1 – 11.42 חודשים.
• חלופה 2 – 12.42 חודשים.
• חלופה 3 – 13.42 חודשים.