המערערת הגישה תביעה נגד מרדכי (ת"א 3437/07) בגין רשלנותו המקצועית כעו"ד, ומרדכי הודה מיד ברשלנותו ושלח הודעת צד ג' לאיילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איילון") – ממנה רכש פוליסת ביטוח מקצועי. בית משפט השלום קיבל את תביעתה של המערערת כנגד מרדכי וכן קיבל את הודעת צד ג' ששלח מרדכי לאיילון, וזאת על אף תמיהות שהביע נוכח התנהלותו של מרדכי. תוצאת הדברים הייתה שאיילון חויבה לשלם למערערת סך העולה על 600,000 ₪. איילון הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 40988-10-11) וערעורה התקבל, שכן נקבע כי מרדכי
--- סוף עמוד 20 ---
פעל בניגוד עניינים באופן בו פוליסת הביטוח לא חלה. בקשת רשות ערעור (בר"ע 303/13) שהוגשה לבית המשפט העליון על ידי המערערת, נדחתה. תוצאת הדברים הייתה שמרדכי חויב לשלם למערערת את הסך הנזכר לעיל, מבלי שאיילון תשפה אותו.
מפרשיה זו מבקש המשיב ללמוד מספר דברים:
א. שליטתו של מרדכי במערערת ועשייה בה כרצונו [ובכלל זה ניהול ענייניה המשפטיים בדרך ששיקפה לדעת בית המשפט המחוזי בע"א 40988-10-11 – שליטה בהליכים "ללא מיצרים" (נספח 40 לנספחי המשיב, עמ' 1642 לנספחים)].
ב. הן מרדכי והן המערערת (באמצעות מייצגיה בתביעה מול איילון ובאמצעות מי שהוצג כמנהלה, מר דניאל אלטשולר אשר העיד במשפט), הונו את בתי המשפט בכל הנוגע לקשר בין מרדכי לבין המערערת, שכן הם טענו, שוב ושוב, כי מרדכי איננו ולא היה בעל מניות במערערת, ולעיתים אף טענו כי מניות המערערת שייכות לאלטשולר (האב ולאחריו הבן) (כאשר מהחומר שבפניי עולה בבירור כי מרדכי ומשפחתו היו כל העת בעלי המניות היחידים במערערת).
כך לדוגמה, בדיון שנערך בשנת 2010 בבית משפט השלום (ת"א 3437/07, נספח 34 לנספחי המשיב, בעמ' 958 לנספחים) במסגרת חקירתו הנגדית באותו היום, נשאל והשיב מרדכי בעניין זה כדלקמן:
ש. אתה הייתה בעל מניות בחברת קנוגה באיזשהו שלב?
ת. לא.
ש. היום אתה בעל מניות?
ת. לא.
[ראו גם בעמ' 957 לנספחי המשיב, תשובתו המתחמקת של מרדכי באותה חקירה; לדוגמאות נוספות בהן חוזר אותו עניין בדיונים בערכאות אחרות, ראו: עמ' 932 לנספחי המשיב – בדברי בית משפט השלום משנת 2005 בת"א 019851/04, ובדברים שנמסרו על-ידי המערערת, בכתב ובעל-פה, לבית המשפט המחוזי בשנת 2012 בע"א 40988-10-11 - לפיהם בעל המניות הוא אלטשולר ולא מרדכי – נספח 37 לנספחי המשיב בעמ' 1595 לנספחים, ונספח 39 בעמ' 1624 לנספחים].