המערערת ומרדכי ניסו לספק הסברים לדברים (מדוע נמסרו לבתי המשפט השונים, שוב ושוב מידעים שאינם נכונים; ראו בעמ' 190 לפרוטוקול מיום 26.5.2019) ולפיהם מדובר בטעויות גרידא. המשיב סבור כי אין לקבל הסברים מגומגמים אלה, אשר נאמרו בחצי פה.
מסקנת המשיב מפרשיה זו היא כי היה עליו להסיק ממנה כי חייב הוא, כרשות מנהלית, לנקוט משנה זהירות בגרסאותיהם של המערערת ומרדכי, שכן כפי הנראה, הם לא היססו שלא לומר את האמת לבתי המשפט במרוצת השנים, גם כאשר הסכום שעמד על הפרק היה נמוך באופן ניכר מהסכומים שעניינם נדון בערעור זה.
--- סוף עמוד 21 ---
ג. עיון בפסקי הדין אשר ניתנו בהליכים שהתנהלו על פני השנים, מלמד כי הסתרת מידע וגילויו החלקי טיפין טיפין, היא דרך התנהלות שיטתית וקבועה של המערערת (המשיב הפנה לשורה של התבטאויות חמורות שנאמרו על-ידי בתי המשפט אשר דנו בפרשיית ההלוואה ובתביעת איילון; לדוגמה - פסקה 4.1 לפסק הדין בע"א 40988-10-11, נספח 40 לנספחי המשיב, עמ' 1642-1641 לנספחים).
בשולי הדברים טוען המשיב כי טענתו של מרדכי כי שילם למערערת את הסכום שנפסק כנגדו בתביעת המערערת – סך העולה על 600,000 ₪, אינה אמת והיא שוב מדגימה את דרך ההתנהלות של המערערת ושל מרדכי. אכן בשנת 2012 ניתן לכאורה לראות תשלום של מרדכי למערערת, אלא שמנגד בכרטסת אחרת, מוקטן במקביל סכום זהה של חוב של מרדכי למערערת, מה שלטענת המשיב מלמד כי מבחינה כלכלית לא בוצע בפועל כל תשלום. אכן, בפי המערערת טענה המתבססת כביכול על רישומיה בשנה קודמת, אלא שכרטסות אלה משנים קודמות סירבה המערערת להעביר לבחינת המשיב ולכן אין שום דרך לבחון את אמיתות הטענות.
65. פרשיית תביעות שלומוביץ ואיילון, אינן ניצבות כמובן במרכז הערעור כאן, אלא שלטענת המשיב, לא ניתן לעצום עיניים מדרך התנהלות אשר התגלתה בהן (המשיב האריך בעניין זה, ודבריו לעיל הם תמצית הדברים בלבד).
כך או אחרת וללא קשר לפרשיה זו, יש לטענת המשיב לדחות את הערעור ולא להכיר בהפסדי המערערת ממכירת מניות דיברסינט, וזאת לאור ההסתרה השיטתית בה נקטה המערערת, הסתרה המובילה לכך כי עד עתה, איננו יודעים את מכלול העובדות לאשורן.
דיון והכרעה
66. אקדים את המאוחר ואומר כי מצאתי כי יש לדחות את הערעור ולקבוע כי צדק המשיב בהחלטתו כי אין להכיר בהפסדים הנטענים כתוצאה ממכירת מניות דיברסינט. בתמצית, החלטה זו נובעת מכך שמדיניות ההסתרה בה נקטה המערערת, מביאה לכך שהיא לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי היא זכאית להכרה בהפסדים.