73. מדיניות ההסתרה בה נקטה המערערת, לא פוגעת "רק" בהבנת התמונה בכללותה, אלא היא נוגעת ישירות לקושי בקביעת שווי הרכישה שיש לייחס למערערת בגין המניות שלטענתה נמכרו בהפסד. קושי זה נובע מסמיכות הזמנים הרבה בין האירועים שאת חשיפתם לבחינת המשיב מנעה המערערת, ובין המועד שבו לטענת המערערת נרכשו המניות.
כזכור, בהתאם לחישוב בשיטת ה- FIFO, המערערת טוענת כי המניות שנמכרו בשנים 2013-2011, נרכשו בין השנים 1999 – 2002. הכרה בעלות רכישה זו, היא הניצבת במוקד המחלוקת שבין הצדדים. בהמשך הדברים אראה כי למעשה כל המידע שסירבה המערערת להעביר למשיב ולהציג בבית המשפט, רלוונטי ונחוץ להבנת תמונת הדברים בשנים אלה, אולם בשלב זה אסתפק בדוגמה אחת בלבד – אשר לאמיתו של דבר די היה אפילו רק בה:
במסגרת דיון שמיעת הראיות, וכפי שכבר נזכר לעיל, גילתה לראשונה המערערת (בעדותו של מרדכי) כי מעל 10 מיליון מניות דיברסינט שקיבלה לטענתה בשנת 1996 – נעלמו, וכי היא הגישה תביעה בגין כך בשנת 1999 (קרן התביעה בסך 25 מיליון $). כן טענה המערערת, כי נערכה עמה (ובמקביל אף עם מרדכי) פשרה בעניין זה בשנת 2000. המערערת, כדרכה, לא הגישה את כתב התביעה, את כתבי ההגנה ואף לא את הסכם הפשרה בפרשה נטענת זו. לדברי המערערת, במסגרת הסכם פשרה זה קיבלה היא אופציות שמומשו מאוחר יותר למניות, המהוות נתח מרכזי מהמניות שנמכרו ושהניבו את ההפסדים הנטענים. יתירה מזו וכפי שיובהר עוד בהמשך, מתעורר חשד של ממש כי רכישת מניות נוספות שנמכרו לכאורה בהפסד, מומנה למעשה מכספים שנבעו ממכירת מניות שהתקבלו בהסכם הפשרה (ובהחלט ייתכן שאף מכאלה שהתקבלו כתוצאה מעסקת הטכנולוגיה). יוצא אפוא שרכישת המניות בין השנים 1999 – 2002, קשורה ככל הנראה קשר
--- סוף עמוד 25 ---
הדוק לתביעה ולהסכם הפשרה - בין אם מכיוון שמדובר באותן מניות עצמן (או במניות הנובעות מאופציות שהתקבלו במסגרת אותו הסכם) ובין אם מכיוון שמדובר במקור המימון לרכישת המניות – העלות ממנה נובע כביכול ההפסד בו מבקשת המערערת להכיר לה כיום כהפסד אותו לשיטתה היא זכאית לקזז.
אי הצגת המסמכים הרלוונטיים – המתייחסים לאותן שנים בהן נרכשו המניות, מכרסם אפוא באמון שניתן לתת בטענת המערערת כי היא שמימנה את רכישת המניות וכי היא הבעלים שביושר הזכאי לקזז הפסדים שנטען כי נוצרו בעת מכירתן.
74. מדיניות ההסתרה בה נקטה המערערת, שהיקפה הרחב והמתמשך יפורט בהמשך, עומדת בסתירה מוחלטת לצורך להרים את נטל ההוכחה המוטל על מי שמבקש להוכיח כי זכותו לקזז הפסדים. אזכיר כי המערערת לא דיווחה על הכנסותיה למדינת ישראל מיום הקמתה, ורק "לעת ערב" היא מבקשת להביא ארצה כ- 45 מיליון ₪ הפסדים צבורים. זהו מקרה ברור בו אין להקל בדרישות הראייתיות הנדרשות בלאו הכי, להוכחת ההפסדים והצדקת קיזוזם. ודאי וודאי כי זהו אינו מקרה בו יש לקבל הסתרה שיטתית של ראיות, באופן היוצר במכוון מסך של ערפל המונע את הבנת התמונה השלמה, תוך הותרת חרך צר ממנו ניתן לראות באופן מעומעם רק את שמבקשים המערערים להציג.