הסיפור אודות היעלמות מסתורית של מיליוני מניות דיברסינט, תמוה למדי. הסירוב למסור את המסמכים השונים, מחזק את החשד כי לא לחינם אלה אינם נמסרים למשיב. עדותו המיתממת של מרדכי כאילו אינו יודע מה בדיוק אירע למיליוני המניות שנעלמו, אינה מעוררת אמון. במצב דברים זה, אין לדעת אם אין בידי מרדכי (או אולי המערער) חברות נוספות שהחזיקו במניות דיברסינט, אשר למעשה כלל לא נעלמו. ייתכן כי תמונת הדברים לאשורה הייתה מלמדת על התנהלות המצדיקה לראות את כל המניות כיחידה אחת, דבר אשר אולי היה משמיט את הקרקע תחת חישוב ה-FIFO שנערך.
אלא שכאמור, אין זה מתפקידו של המשיב או של בית המשפט להעלות השערות, מדוע נמנעו המערערים מהצגת המסמכים שהתבקשו להציג. חובה על מי שמבקש לקזז הפסדים להציג את תמונת הדברים המלאה לאשורה, והמערערים התחמקו מחובה זו - וחזקה כי ידעו היטב מדוע עשו כן.
77. הטעמים שפורטו לעיל בקצרה ואחרים עליהם עוד אעמוד בהמשך, הם ששכנעוני כי צדק המשיב בהחלטתו שלא להכיר בהפסדים. אפנה כעת לעמידה על פרטי הדברים העומדים בבסיס החלטתי. למען הפשטות, מבנה הדברים שלהלן יהיה ככלל כדלקמן:
א. עמידה על היקף אי שיתוף הפעולה המתמשך של המערערים.
ב. עמידה על התמיהות שגרסת המערערים מעוררת.
ג. טענת המשיב בדבר בעיית האמון שמצא כרשות מנהלית לתת במערערת ועדיה, לאור דרך התנהלותם בפני בתי משפט בעבר.
ד. חשדותיו של המשיב, אותם דרך התנהלותה של המערערת מחזקת.
ה. תחשיב רכישת המניות.
ו. מסקנה - אי עמידה בנטל ההוכחה.
א. אי שיתוף פעולה רחב, עקבי ומתמשך
78. אי שיתוף הפעולה של המערערת עם המשיב בא לידי ביטוי בסירוב למסור פרטי מידע רבים ומשמעותיים, וכן במסירת מידע חלקי ובשלב מאוחר של הדיון. אדגים את הדברים:
--- סוף עמוד 27 ---
א. אי העברת ההסכם הנטען בין המערערת לדיברסינט למכירת הטכנולוגיה (או שמא למכירת פטנט שהמציא מרדכי). מכירה זו, כך נטען, בוצעה בשנת 1996, אולם כפי שיובהר עוד בהמשך, היא מהווה את בסיס מערכת היחסים שבין הצדדים והשלכותיה מגיעות באופן ישיר עד למועד רכישת המניות שבגין מכירתן מתבקשת ההכרה בהפסד.
ב. העדר תשובה ברורה לשאלה האם היה הסכם בין מרדכי לבין המערערת.
ג. סירוב לספק תשובה בהליכי השומה לשאלה מי פיתח את הטכנולוגיה שנמכרה, כשלראשונה בדיון ההוכחות הודה מרדכי כי לקח חלק בפיתוח הטכנולוגיה, תוך שהוא מותיר את התמונה לאשורה עדיין מעורפלת.