הוצגו נתונים מסוימים אודות הסכם הפשרה שהושג בין דיברסינט לבין מרדכי והמערערת, במסגרתו, בין השאר, הוקצו אופציות למערערת לרכוש מניות של דיברסינט. המניות שנבעו
--- סוף עמוד 35 ---
מאופציות אלה, כלולות בתוך חישוב ה-FIFO עליו מתבססים המערערים והן מהוות נתח מרכזי ממנו! (עמ' 62 לפרוטוקול ש' 30-28).
הנה לפנינו ערבוב בין זכויותיו של מרדכי לאלה של המערערת, ביחס למניות שהן לטענת המערערת עצמה, חלק מהמניות שמכירתן הניבה את ההפסד הנטען, מבלי שהמערערת תספק את המסמכים הנדרשים להוכחת התמונה לאשורה. המועד להעברת מסמכים אלה היה צריך להיות בראשית דיוני השומה אצל המשיב – לפני שנים רבות, אלא שהם לא סופקו עד היום.
אוסיף כי אף לא הוכח כי המערערת (ולא מרדכי לדוגמה), היא ששילמה עבור מימוש האופציות. רו"ח אשקר טען בעדותו כי ככל הנראה לא ניתן היה לקבל מסמכים מהבנק לאור חלוף השנים, אלא שעל אף שהתבקשו לעשות כן, לא היה בידי המערערים להציג פנייה מטעמם לבנק בעניין זה (עמ' 64 לפרוטוקול ש' 29– עמ' 65 ש' 2).
להשלמת התמונה אציין כי כדרכה של המערערת, המגלה טפח ומכסה טפחיים, מסמכים חלקיים למדיי, כן הועברו [ראו לדוגמה נספח 27 לנספחי המשיב (עמ' 805 לנספחים), המכתב ממשרד Minden Gross המתאר את הסכם הפשרה; מוצג 27 למוצגי המערערת עמ' 12 מתוך 103; כמו כן ראו מוצג 100 למוצגי המערערים, אותו הגישו המערערים לקראת תום דיון שמיעת הראיות ובו תיאור של דיברסינט אודות הסכם הפשרה עימה]. אלא שכאמור אין די במסמכים אלה, שכן בצדק חייב היה המשיב לדרוש לראות את כתבי הטענות של הצדדים במסגרת התביעות הנטענות, ולא להסתפק בתקצירים הנוקטים בלשון זהירה והמתייחסים רק לפשרה שהייתה מול דיברסינט ולא מול 8 הנתבעים הנוספים (שזהותם אינה ידועה עד היום).
המערערים ומרדכי מודעים היטב לצורך בפרטים בהקשר משמעותי זה - תביעה בסך 25 מיליון דולר המוגשת בסמיכות זמנים רבה למועד רכישת המניות אשר בגין מכירתן מבקשים המערערים לקזז הפסדים. הם נדרשו במסגרת הליכי השומה למסור מידע, וסירבו לספק תשובות על שאלות עובדתיות אלה.
ג. טענות המשיב אודות בעיית האמון בגרסת המערערת ועדיה לאור דרך התנהלותם בעבר בפני בתי המשפט, והצורך המתחזק כתוצאה מכך במידע אותו סירבה המערערת לתת:
90. המשיב האריך בעמידה על הביקורת שנמתחה על-ידי בתי המשפט כלפי מרדכי וכלפי המערערת בפרשיית ההלוואה לשלומוביץ ותביעת איילון. ביקורת זו נמתחה, אף בלא שבתי המשפט ידעו כי הוצגו בפניהם עובדות שאינן נכונות בייחס לזהות בעלי המניות של המערערת. המשיב עמד על כך כי נוכח לדעת כי מרדכי והמערערת לא אמרו אמת בבתי המשפט, וזאת בלשון עדינה, בכל הנוגע לזהות בעלי המניות של המערערת.