יא. גילויו, בזמן חקירת העדים, של חשבון נוסף על שם מרדכי בו הוחזקו מניות דיברסינט, ואשר פרטים אודותיו לא נמסרו במשך כל שנות הדיונים אצל המשיב. נטען על ידי המערערת כי המניות מחשבון זה הועברו לחשבונה ב- TD.
צבר עניינים זה מעורר בצדק את חשדותיו של המשיב כי בפועל, בעל המניות שנמכרו ומי שעשה במערערת כבשלו, היה מרדכי.
נוכח מכלול הנסיבות ואי שיתוף הפעולה, על המערערת מוטל הנטל להפריך חשדות אלה ולהוכיח באופן פוזיטיבי את תמונת הדברים לאשורה. אלא שדרך התנהלותם של המערערים, לא רק שלא הפריכה את חשדות המשיב, אלא שבה עצמה יש כדי להוות חיזוק של ממש לחשדות אלה. ודאי שבמקרה כגון זה, אין לומר כי המערערת עמדה בנטל ההוכחה הרובץ לפתחה להוכחת זכותה להכרה בהפסדים.
בשולי הדברים אציין כי מתכתובת מייל משנת 1999 שהגישו המערערים במהלך הדיון – מוצג 84 למוצגי המערערים (ואשר הם הודו כי הייתה בידיהם שנים רבות ולא הציגו אותה למשיב), נראה כי מרדכי מתקן את אחד ממנהליה של דיברסינט, הסבור כי מניות דיברסינט שייכות למרדכי ולא
--- סוף עמוד 40 ---
למערערת. מרדכי ביקש ללמוד מכך על ההפרדה בינו לבין המערערת, אולם מעבר לכך שמוצג 84 אינו כולל את תשובתו של אותו מנהל (דבר שעורר את חשדו של המשיב), הרי שיש בתכתובת זו כדי ללמד על כך שמנהל בכיר בדיברסינט סבור בזמן אמת כי המניות שייכות למרדכי. עניין זה כאמור יכול להתפרש לכאן ולכאן, ולכן איני נותן לו משקל של ממש. אלא שכאמור, די לדעתי בדברים שהובאו לעיל, כדי להצדיק את חשדותיו של המשיב, אותם יכלה המערערת להסיר והיא בחרה שלא לעשות כן.
95. המערערים טוענים כי די בכך שהוכיחו את שווי הרכישה של המניות שנמכרו, כדי להוכיח את ההפסדים הנטענים. כפי שכבר כתבתי, אין בידי לקבל טיעון זה.
ראשית אציין כי החישובים שמציגים המערערים מעוררים מספר קשיים, בין השאר בכל הנוגע למספר המדויק של המניות שהיו בידי המערערת ולטענתם בדבר שגיאות שנפלו כביכול בהודעות שנמסרו לבורסה בעניין זה. אלא שבהתחשב במכלול התמונה, לא בכך עיקר הפגם.
עיקר הבעיה נעוץ בכך שהמערערת כלל לא הוכיחה כי היא הייתה הבעלים האמיתי של המניות שנמכרו (ולא מרדכי) וכי היא זו שנשאה בעלות רכישתן.
חשד ממשי מתעורר כי המניות נרכשו בכספים שנבעו ממכירת הטכנולוגיה, מכירה עליה לא דווח לרשות המיסים בישראל, ובהחלט ייתכן כי אף באמצעות כספים אחרים שהרוויח מרדכי.