אלא שאין זה מתפקיד המשיב ואף לא מתפקיד בית המשפט להעלות השערות. חובה היה על המערערת לספק נתונים בשאלה זו – והיא נמנעה במכוון מלעשות כן. תמונת הדברים לאשורה לא הוצגה למשיב, ואף לא לבית המשפט.
ה. תחשיב רכישת המניות
96. כפי שעולה מכל האמור עד כה, אני סבור כי אי מסירת המידע, באופן שתואר לעיל, מונעת את האפשרות להכיר בהפסדים. מדובר בבעיה הניצבת בתשתית הדברים, ולכן אין כל טעם להיכנס לפרטי החישובים שערכה המערערת ולמחלוקות נקודתיות שהיו בין הצדדים בנוגע לחישובים אלה.
על אף האמור וכדי להמחיש כי הבעייתיות באי העברת המידע נוגעת ישירות לקושי בבירור עלות המניות, אסתפק להלן בדוגמאות בודדות, המכסות את רוב מניין ובניין המניות שנמכרו.
97. כפי שפורט לעיל בטיעוני המערערים, סך המניות שנמכרו ושבגין עלות רכישתן מתבקש ההפסד, הוא 131,368 מניות דיברסינט. עוד יש לזכור, כדי להבין את כמות המניות שתוזכר להלן, כי כאמור לעיל, בתאריך 28.1.2003 ביצעה דיברסינט הליך של קיבוץ מניותיה ביחס של 1:10. כתוצאה מהליך הקיבוץ, מספר המניות שהיה בידי המערערת עמד על 131,368 (עד הליך קיבוץ זה, היו למערערת, כך נטען, 1,313,682 מניות).
98. אפנה להלן למספר רכישות של מניות דיברסינט, אשר היוו באופן ברור את הנתח המשמעותי מהמניות שבגין מכירתן מתבקשת ההכרה בהפסדים, ואראה עד כמה המידע שבידינו אודות רכישות אלה, חסר. כל הרכישות אליהן אתייחס הן רכישות שלדעת המערערת עצמה, בהתאם לחישוב ה-FIFO שערכה, הן חלק מהמניות שבגין מכירתן מתבקש ההפסד (מספר המניות הנקוב
--- סוף עמוד 41 ---
להלן הוא המספר לפני הקיבוץ, וכדי לתרגם מספר זה לסך המניות לאחר הקיבוץ, יש לחלקו ב- 10):
א. 8.12.1999 – רכישת 900,000 מניות:
המערערת טענה כי מדובר באופציות שמומשו כתוצאה מהקצאה פרטית שבוצעה בדצמבר 1997. מסמכי ההקצאה ותנאיה לא הוצגו. כמו כן, לא הוכח מאיזה חשבון שולמה התמורה לרכישת המניות ומי שילמה (עצם ביצוע התשלום הוכח באמצעות המסמכים המצויים בתוך מוצג 48 למוצגי המערערים, נספחים 1.14B ו- 1.15, אלא שלא הוכח מי ביצע את התשלום).
בדיון ההוכחות (עמ' 64 לפרוטוקול) נשאל העד מטעם המערערת, רו"ח רביע אשקר, האם יש בידו להראות פנייה לבנק (כלשהו) על מנת להוכיח כי המערערים ביקשו מהבנק ראיה אודות ביצוע התשלום והבנק השיב כי לאור חלוף הזמן אינו יכול להציג מסמך שכזה. העד השיב כי הוא משוכנע כי יש מסמך שכזה, אלא שלא היה בידיו להציגו. נקבע כי אם המערערים ימצאו מסמך כאמור יוצג המסמך לבית המשפט, אלא שעל אף שניתנה הזדמנות כאמור, מסמך מסוג זה לא הוצג בפניי.