ב. תביעה שהגיש מרדכי, לטענתו כנאמן המערערת, כנגד בנק ההשקעות Lehman Brothers (להלן: "ליהמן") בגין אירוע שאירע בשנת 2000. כספי הזכייה בתביעה התקבלו אצל המערערת בשנת 2006.
המערערת לא סיפקה מידע מלא אודות הליכים אלה (כגון כתבי טענות, הסכם הפשרה ועוד), שכן לטענתה מידע זה אינו רלוונטי לצורך עריכת השומות ולכן לא היה מקום לדרישתו.
18. בשנת 1999 הגיש מרדכי אף תביעה נגד דיברסינט בבית הדין לעבודה בישראל. תיק זה בוער, כך שגם אודות תביעה זו, לא סופק מידע של ממש. תביעה זו יושבה, כך נטען, יחד עם תביעת המערערת כנגד דיברסינט [כאמור לעיל בסעיף 17(א)], במסגרת הסכם פשרה שנחתם מול דיברסינט בשנת 2000 ביחס לשתי התביעות.
--- סוף עמוד 6 ---
19. המחלוקת העיקרית שבין הצדדים עוסקת בשאלת ההכרה בהפסדים שטוענת המערערת כי נוצרו לה בשנים 2011 – 2013, כתוצאה ממכירת מניות דיברסינט.
לדברי המערערת, מניות אלה של דיברסינט, נרכשו על-ידה בתקופה שבין דצמבר 1999 עד מאי 2002. חלק מהמניות נרכשו אגב מימוש אופציות שהתקבלו בהסכם הפשרה, וחלק אחר הן מניות שנרכשו לדברי המערערת ללא כל קשר לכך. המערערת אף הדגישה כי מניות אלה אינן מניות שהתקבלו כחלק מעסקת הטכנולוגיה, והיא טוענת כי העבירה למשיב את כל המידע הנדרש לשם הוכחת ההפסדים שנוצרו. כל דרישת מידע אחר, מהווה לשיטת המערערת ניסיון לא לגיטימי של המשיב לעסוק בשומות שהתיישנו ושאין בגינן חבות במס.
לדברי המשיב, מועדים אלה בהם נטען כי נרכשו המניות (2000-1999), סמוכים וקשורים מהותית לאירועים הנזכרים לעיל בסעיפים הקודמים (בעיקר: עסקת הטכנולוגיה, תביעת דיברסינט והסכם הפשרה), ואשר לגביהם סירבו המערערים לתת בידי המשיב כל מידע של ממש, כגון המסמכים הרלוונטיים לאירועים אלה והכוללים תיאור של העובדות לאשורן (כמו גם מסמכי תנועות בחשבונות בנק ומסמכים נוספים). בכך, לטענת המשיב, מנעו המערערים במכוון במשך שנים, את ביצוע הליכי הביקורת השומתית. במצב דברים זה ונוכח מכלול נסיבות שיתואר בהמשך – ממנו מסיק המשיב כי מרדכי היה ככל הנראה בעל הזכויות שביושר במניות דיברסינט ולא המערערת, טוען המשיב כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה להוכיח את זכאותה להכרה בהפסדים, בעיקר (אך לא רק) מן הטעם כי לא הוכיחה כי היא בעלת הזכויות שביושר במניות שנמכרו וכי ההפסדים הנטענים ממכירתן אכן שייכים לה.
לצד המחלוקת העיקרית בעניין ההכרה בהפסדים ממכירת מניות דיברסינט, התגלעו בין הצדדים אף מחלוקות בנוגע להפסדים נטענים נוספים. כמו כן חלוקים הצדדים בנוגע לשאלת מקום תושבותה של המערערת בשנת 2006. לטענת המשיב, יש לראות את המערערת כתושבת ישראל בשנה זו, ולכן חייב את המערערת במס בגין הכנסה שנבעה מתביעה שהגיש מרדכי נגד ליהמן ושהתקבלה אצל המערערת בשנת 2006.