אם פקיד השומה מוכן להתחייב להגביל את שימושו בשמות אלה לד' אמותיה של רשות המסים, לצורך שומת מס בישראל, ללא פניה לרשויות זרות או לארגונים זרים בענין בעלי מניות אלה, ולא מסירת השמות או כל אחד מהם לרשויות או לארגונים כאמור, ישקול הנישום את מסירת השמות.
התמונה אפוא ברורה: המערער נדרש למסור פרטים אודות חברת X, הובהרה לו המשמעות של אי מסירת הפרטים, ואילו פקיד השומה – מוצב כעני בפתח תוך שמותנים בפניו תנאים (בלתי סבירים, שכן הסכמה להם פירושה לוותר לחלוטין על כלי השומה המסורים למשיב) אשר רק אם יתקיימו ישקול המערער את מסירת המידע.
134. אומר בשפה ברורה: שום מערכת מס החפצה לעמוד בתפקיד החשוב שהקצה לה המחוקק, אינה יכולה להתנהל בדרך שכזו. תפקידו של המשיב הוא לערוך ביקורת, במסגרתה יבדוק כי מה שמסופר לו, נכון. קבלת טענותיו של המערער, משמעה לקבל כי יש ברשותו קופה, בה עשרות מיליוני דולרים (שכן כך לטענתו שווי המניות), והוא לא ייתן בעניינה כל מידע ממשי. ברצותו ימשוך מקופה זו כספים וברצותו יוכל לטעון כי אלה נעלמו (שכן אף הוא מראש טוען כי אין לו כל מידע ממשי ויכולת ביקורת בעניינם). חוסר הסבירות במצב שכזה ברור, והוא אינו דורש ביאור.
135. המערער ניסה לספק הסבר לדרך התנהלותו. לטענתו, הוא חשש כי אם יפנה בדרישות לשותפיו, הם יעלימו ממנו מידע וישללו ממנו למעשה את כל זכויותיו.
ראשית, גם אם הייתי מקבל טענה זו, הרי שתוצאתה אינה סבירה. משמעות הדבר בפועל היא כי המערער לא יספק שום מידע, ובכך ישלול מפקיד השומה את האפשרות לבצע את תפקידו על פי חוק.
שנית, את המידע שמסר המערער בסופו של יום, במסגרת ההליך השיפוטי – בסופו נמסרו שני שמות, Y ו- Z, אשר לטענת המערער הם שותפיו בחברת X (טענה שמפאת המועד שבו נמסרה והעדר פרטים נוספים, כלל אינה ניתנת לאימות) ושם נוסף של מי שכנראה מכהן כדירקטור בחברת X (כמובן, מבלי שהוצג כל מסמך המוכיח דבר מה מטענות אלה) – חובה היה על המערער להעביר לידי המשיב לפני שנים רבות, כבר בהליכי השומה. יש ממש בטענות המשיב לפיהן
--- סוף עמוד 56 ---
מתעורר חשד כבד כי השתהותו רבת השנים של המערער במסירת פרטים (חלקיים ובלתי מוכחים) אלה, לא נועדה אלא כדי למנוע מהמשיב את היכולת המעשית לערוך ביקורת שומתית, אשר באופן טבעי (ודאי כשמדובר בפעילות רב לאומית) – אורכת זמן. איני סבור כי די היה במסירת השמות במסגרת הליכי השומה, אלא נדרש היה להציג מידע ממשי נוסף המוכיח כי לחברת X יש אכן פעילות כלכלית אמיתית, וכיוצא בזה. סירוב למסור כל מידע המאפשר ביצוע ביקורת, שם לאל את הליכי השומה.