בהתאם לאמור בסעיף 203 לסיכומי המשיב, קיבל המשיב את טענות המערערת בעניין הריבית, ולכן האמור להלן מתייחס לקרן בלבד.
--- סוף עמוד 58 ---
142. כפי שעולה ממוצגים 55 ו- 56 למוצגי המערערים, מדובר בסכומים שהתקבלו כתוצאה מזכייתו של מרדכי בתביעה נזיקית שהגיש כנגד ליהמן, ומהוראתו לליהמן לשלם את הסכום לחשבונה של המערערת (תיעוד להוראה זו מצוי במוצג 58 למוצגי המערערים).
143. לטענת המערערים ומרדכי, בשנת 2000 ניתנה לליהמן הוראה למכור מניות של דיברסינט שהוחזקו בחשבון על שם מרדכי, ליהמן לא מילאו את ההוראה במועדה וכתוצאה מרשלנות זו של ליהמן, נמכרו בסופו של דבר המניות בסכום נמוך מזה שניתן היה לקבל אם ההוראה הייתה מתבצעת במועד.
144. לטענת המערערים ומרדכי, מניות דיברסינט (בעניינן הוגשה התביעה) הוחזקו על-ידי מרדכי בחשבון אצל ליהמן, בנאמנות עבור המערערת. לא הוצגו מסמכים המלמדים על קיומה של הנאמנות.
אין חולק כי התובע בתביעה שהוגשה נגד ליהמן היה מרדכי (ולא המערערת) – כפי שעולה באופן ברור ממוצגים 55 ו- 56 למוצגי המערערים (פסק הבוררות ופסק בית המשפט אשר אישר את פסק הבוררות, בהתאמה).
145. במהלך דיוני השומה דרש המשיב מהמערערת כי תעביר לידיו את כתבי הטענות, כגון כתב התביעה וכתב ההגנה, בתביעת ליהמן (הן בהליך הבוררות והן בהליך לפני בית המשפט). המערערת סירבה להעביר מסמכים אלה, בטענה כי הם אינם רלוונטיים, והם אף לא הוגשו לבית המשפט.
146. המשיב קבע כי לכל המאוחר בשנת 2006 הייתה המערערת תושבת ישראל, וזאת מכיוון שלטענת המשיב המערערת נוהלה מישראל על-ידי מרדכי שהנו תושב ישראל.
בהתאם לכלל הידוע לפיו "דין הפיצוי כדין הפרצה", קבע המשיב כי יש לראות את התמורה שקיבלה המערערת כתוצאה מהזכייה בתביעת ליהמן, כרווח הון ממכירת המניות. לדברי המשיב, בשל היות המערערת תושבת ישראל, רווח הון זה חייב במס בישראל.
147. עיקרי טענות המערערת: המערערת טוענת כי עד לשנת 2010, ובכלל זה בשנת 2006, לא הייתה היא תושבת ישראל אלא תושבת חוץ. למסקנה זו מגיעה המערערת הן בשל מקום התאגדותה – בחו"ל, והן בשל כך שלטענתה היא נוהלה על-ידי אוטו אלטשולר ואחריו מנהלים אחרים, מחו"ל. לאור זאת, אין היא חבה במס בישראל.
מבלי לגרוע מטענתה לעיל, מוסיפה המערערת וטוענת כי גם אם ייקבע כי הייתה היא בשנת 2006 תושבת ישראל, אין לחייבה במס, וזאת בשל הטעמים הבאים: