157. הסוגיה העיקרית שהייתה שנויה במחלוקת במסגרת הערעורים הנדונים בפסק דין זה, נוגעת לשאלת ההכרה בהפסדי המערערת ממכירת מניות דיברסינט – העניין שנדון בחלק א' של פסק הדין. הטעם העיקרי שהשמיע המשיב לכך שאין לדעתו להכיר בהפסדים, נעוץ בטענה כי המערערת לא הייתה הבעלים שביושר של מניות דיברסינט. לטענת המשיב, עליה חזר שוב ושוב ובה בחר להתמקד, הוא סבור כי הבעלים (שביושר) של המניות הוא מרדכי ולא המערערת. חיזוק
--- סוף עמוד 64 ---
משמעותי לטענותיו מצא המשיב בכך שמניות דיברסינט הוחזקו בחשבון ליהמן על שמו של מרדכי, וכי תביעת ליהמן נוהלה בשמו. אלה הן אותן המניות שההכנסה כתוצאה מהזכייה בתביעה בעניינן, נדונה בשומת 2006.
יש קושי בכך שפעם אחת טוען המשיב כי מניות דיברסינט אינן שייכות למערערת – ועל כך מבסס את קביעתו כי אין להכיר לה בהפסדים הנובעים מהן, ופעם שנייה – בשומת 2006 – מוציא המשיב שומה למערערת בגין אותן מניות – שקודם טען כי אינן שלה.
ער אני לטענותיו המוצדקות של המשיב אודות אי שיתוף הפעולה המתמשך של המערערים, ובחלק א' של פסק הדין עמדתי על חומרת הדברים. אלא שגם נוכח אי שיתוף פעולה, אף שייתכן גם ייתכן כי תהיה הצדקה לבחור בשומה שתוצאתה מחמירה עם מי שאינו משתף פעולה, לא ניתן לאמץ בו זמנית שתי שומות המקפלות בתוכן טענות סותרות.
ובמילים אחרות, בחלק א' של פסק הדין אימצתי את עמדת המשיב וקבעתי כי אין להכיר למערערת בהפסדים כתוצאה ממכירת מניות דיברסינט (הפסדים בסכום גבוה הרבה יותר מההכנסה שבשומת 2006 העומדת לדיון בחלק זה). רכיב משמעותי מהחלטה זו היה נעוץ באי שיתוף הפעולה המתמשך של המערערים, אשר שם בכוונה לאל את הליכי השומה. אי שיתוף פעולה זה הביא אותי למסקנה כי המערערת לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה להוכיח כי היא הזכאית לקיזוז ההפסדים. עמדה זו שאימצתי, אינה עמדה מקילה, שכן סביר להניח כי היו הפסדים בשל מכירת מניות דיברסינט אשר כזכור התפרקה, אלא שכפי שקבעתי, אני סבור כי אין בכך די כדי להוכיח כי למערערת הזכות לקזז את ההפסדים. בדרך זו בחרתי להטיל על המערערת את השומה הגבוהה יותר, כתוצאה מהדרך בה בחרה היא להתנהל והספקות שדרך זו הותירה. אולם, אני סבור כי אין לאמץ בה בעת את שומת שנת 2006, שהיא על סכום נמוך יותר, ולקבוע כי הכנסה זו (מאותן מניות) שייכת למערערת, כך שהמערערת חבה במס בגינה.
אם המשיב סבור כי המערערת היא הבעלים של מניות דיברסינט – הרי שהדבר עומד בסתירה לטענה המרכזית שהוא בחר להציג שוב ושוב בסוגיית הזכות לקיזוז ההפסדים ממכירתן. ייתכן כי ניתן היה לנמק את אי ההכרה בהפסדים בצורה מעט שונה, ובפרק א' לפסק הדין, נקטתי אף בדרך זו, אולם לא זו הדרך העיקרית בה פסע המשיב.